דרור בלומברג / לילה אחד |
לילה, אולי מחר
אבל עכשיו אני
יורד במדרגות
ולאור המקרר הקירח
אני שולף שקית אדומה
משליך אל פי כמו רימון
את הסוכריות הנפלאות האלה
ושומע את קול הפיצפוץ
שבין שיניי וחניכיי
חובש, יצעקו החיידקים
חובש, חובש!
אין קול ואין עונה
בכל מדרון גרוני
שקט, שקט של מוות
דממה בכל העיר הזו
עכשיו גבירותי ורבותי
המסיבה האמיתית
מתחילה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|