אני שונאת שכל החיים הם שגרה משתנה
וציפייה למשהו גדול יותר
אני שונאת להשיג משהו ולהפסיק להתרגש
כי אין לי יותר למה לחכות
אני שונאת להרגיש בודדה
ולדעת שכל רגע של שמחה שלי הוא זמני
אני שונאת את זה שהאושר שלי
תלוי באחרים
ואני שונאת להתגעגע אלייך
ולדעת שאני כבר לא רוצה להיות איתך
               ועדיין
אני מתגעגעת אלייך מהרגע שהכרתי אותך
ואני ואתה זה אינסוף
שלעולם לא יוכל להתממש
כי לא משנה כמה נשקיע ונוותר
               כמה נאהב
כל דבר שאי פעם נצליח לבנות
פשוט לעולם לא יהיה זה
אלא רק קרוב
קרוב מדי ולא מספיק
כדי שאוכל להשלים עם זה
ואני שונאת את זה
שונאת שאף פעם לא הרגשתי שלמה
שהאמנתי בנו יותר מהכל
וכל מה שהיינו היה רק כמעט
כמו כל דבר אחר שהיה לי
ושובר לי את הלב לדעת ש
               התגברתי
אולי אפילו יותר ממה שהוא נשבר
כשעדיין כל כך רציתי
אני שונאת את חוסר הידיעה הזאת
ושונאת כשהכל צפוי ומוגדר
אני שונאת לרצות כל כך הרבה דברים
ולהרגיש תקועה במקום ולבד
אני שונאת את רגעי ההבנה האלה
בהם אני מודה שאתה לא תוכל להעניק לי
את כל מה שאני צריכה
וזה לא תלוי בדבר
ואני שונאת להרגיש שאני צריכה אותך
ולדעת שגם אם היית פה זה לא היה מספק את הצורך
               ועדיין
אני צריכה אותך לא פחות
ואני ואתה זה אינסוף
כלוא בתוכי
שלעולם לא יוכל להתממש
וכל מה שאי פעם נבנה יהיה רק כמעט
               אבל
כשחיבקת אותי
לראשונה בחיי היה לי הכל.
               ועכשיו
אני אפילו כבר לא אוהבת אותך יותר.