|
כל הבוקר עמדו העצים על שורשיהם
בזהב הזריחה בעיני הילדים
בניינים של לבן נשקו אהבה
בשירת ציפורים חדשה.
ניצוצות אדומים מלהבי המכונות
רושפים לאלוהי המלחמות
את בשר הנפש הכלה
ברוחות העולם החומרי.
עיני הדמויות נמסות בגשם
במקטעים אקסטטיים של רעד כבוי
הלחש מתפתל סביב האצבעות
לכמוסות של דבר סוד.
מים דלוחים זורמים בשולי הרחובות
לתוך תחום היום הנראה
הסדר שומר על כנו
שבילים רמוסי אדמה. |
|
|
[]
[
הפנטומימאי לפני
ואחרי יציאתו
מהארון. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.