עד היום זה הפריע לי
רק קצת
פה ושם...
אולי קצת יותר

עכשיו אני יכולה להגיד לך
שאתה עדיין פה
שוחה בבריכה אדומה
בבית החזה שלי

אני זוכרת איך לפני ארבע שנים
צעירה ותמימה
דרכה רגלי לראשונה בבריכה האדומה שלך
מראהה מלבב
השתכשכתי להנאתי במימיה האדמומיים
מגעם חמים ונעים

איך זה שאתה תמיד מרחף מעליי?

אני רוצה.
בא לי שתהיה לנו אהבה
בא לי שיהיה לנו מהמם ביחד
שנתאים

אני זוכרת איך לפני שנתיים וחצי
חופשיה ומאושרת
תרתי את העולם
איזה כיף. להסתובב, להכיר, לראות
בכל מקום שהרגשתי בו בודדה
היתה בריכה אדומה
כמה נעים לשוב לשכשך ולהרגע במימיה.

איך זה שנסעת לי ככה?

אני רוצה
שנצחק, נבכה, נטייל,
שנאהב דברים דומים
וגם לא דומים

אני זוכרת איך לפני שנה
עודני חופשיה, גם קצת מאושרת
זו כבר שנה מאז ששבתי למולדת
בכל מקום שהרגשתי בו בודדה
חיפשתי את הבריכה.
לתומי חשבתי שכולן אדומות

איך זה שדברים התהפכו פתאום?

אני רוצה
שיהיה מעניין
מרתק
מאתגר

אני זוכרת איך לפני חצי שנה
פחות צעירה, תמיד חופשיה, ומאושרת?...
מנסה להתרגל למצב החדש
נתקפתי געגועים
בכל מקום שהרגשתי בו בודדה
היתה בריכה כחולה.
צורתה כסוליית נעליים
נכנסתי לאיטי למימיה התכולים
מגעם קור אימים

איך זה שפתאום אכפת לי?

אני רוצה
כיף אמיתי
שיהיו המון רגעים קטנים של אושר
פשוט
ככה

אני זוכרת איך לפני חודשיים
חצי חופשיה, עודני תמימה
הגעתי למקומות אתך
בטוחה הייתי שאשוב לצוף להנאתי בבריכה האדומה שלך
נבהלתי כשנסיונותיי לאתר אותה עלו בתוהו

איך זה שפשוט
אתה לא פה לידי?

אני רוצה
שלא נצטרך לחשוב יותר מדי
שהתקשורת תהיה מדהימה
שהמגע יהיה נעים,
נעים מאד,
נועה

אני זוכרת איך לפני שבועיים
קצת פחות תמימה, שבתי אל החופש
כשאיתרתי את הבריכה שלך
לא חשבתי פעמיים, צללתי פנימה!
בעודי מפרפרת במעמקיה, הרגשתי קור מוזר בבית החזה
במבט חטוף הבחנתי שהבריכה שלי שוב מטפטפת
לא עברו שניות ספורות וגלים סגולים הכו בפניי
לתומי חשבתי שכולן אדומות.
איך נפלתי