|
אני שקר אחד גדול ואני לא אמתי
מתישהו בדרך איבדתי את עצמי
רציתי להצליח ולרצות את כולם
אבל מרוב מאמץ אני כבר לא קיים
מנסים לשחק בי ואני לא בובה
אני כולה אדם שהייתה בו שמחה
אבל גם מזה רוקנתם אותי
ונשארתי רק רובוט חלול מבפנים
ומה יהיה עכשיו תשאלו את אלוהים
לי כבר אין תשובות הרמתי את ידיי
תבעטו ותדרכו אני עוצם את עיניי
מחכה שייגמר אבל אין לזה סוף
מחכה בשקט עוד מכה לחטוף
תודה שהפכת אותי למכונה
ומגופי הוצאת את הנשמה
לפחות עכשיו לא מרגיש שום כאב
מצד שני לא מרגיש גם שום רגש אוהב
כמו דחליל מלא קש די סתום וטיפש
אך בגלל שאין שכל אז אינו עוד חושש
כנראה שזה גורלו של אדם במקום אמתי יהיה מטומטם. |
|
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.