"אבל אני לא רוצה להסתובב בין מטורפים" העירה אליס.

"אין לך ברירה" אמר החתול.


"כולנו מטורפים כאן, אני מטורף, את מטורפת"

"איך אתה יודע שאני מטורפת?" שאלה אליס.

"זה ברור" אמר החתול, "אחרת לא היית באה לכאן".





מי קובע את הקו בין להיות מטורף לבין להיות שפוי?
אולי האדם שנחשב למטורף בענינו שחורג מהנורמות המקובלות, הוא
בעצם השפוי ואנחנו אלה שפועלים לפי הנורמה המטורפים?
אין דבר כזה נורמה ואין דבר כזה מקובל .
כל מה שנראה מקובל בענינו, זה מה שהחברה מכתיבה לנו .
וזה עוזר לנו להרגיש נורמלים, שפוים? לא.
להפך.
אז אולי המטורף שחי בעולם שלו.
חי לפיו ולא לפי אף אחד אחר.
עושה רק מה שהוא רוצה, נותן לעצמו לראות רק את מה שהוא רוצה .
אז אולי הוא השפוי באמת.
כי הוא חי את החיים שלו כפי שהוא רוצה אותם, כפי שהם נראים
לו.
מבחוץ אנחנו קוראים לו מטורף, כי אנחנו מקנאים.
מקנאים בו על היכולת לראות ולעשות מה שחפץ בליבו.
בעוד אנחנו הולכים בעקבות חוקים שנכתבו לנו מלמעלה.
ואם אדם ילך ביום גשום עם מכנס קצר וסנדליים, הוא יהיה מטורף?
לא.
כי בעיניו זה קיץ ובתוכו זה קיץ.
הכול יחסי.
הכול
כי הרי כל מה שתעשה וכל מה שתגיד יפורש בצורה אחרת ע"י
הסביבה.
אז מה הטעם להמשיך לפעול ככה?
לפי הנורמה המקובלת על כולם.
אז אולי,

עדיף להיות מטורף .