המונולג הבא הוא המונולוג הראשון שלי בתאטרון מעשי.
אני רק רוצה להגיד שכשירדתי מהבמה אחרי אותו מונולוג כולי
רעדתי...

אני לא באמת זוכר את הכל אני רק זוכר שירדנו מהג'יפ וזהו...
אה בעצם אני מתחיל להיזכר בפרטים... כן כן...
ירדנו מהג'יפ אני, טל, ג'ינו וגבי. היינו אמורים רק לתפוס
נקודת תצפית. הפקודה: לא יורים.
התחלנו ללכת במעלה הגבעה הכל היה שרוף ומסריח מריח הפגזים.
פתאום רצה לכיוונינו איזה ערבייה מזדיינת אחת! ומה היא לבשה?
את השמלה הכי מכוערת שראיתי איי פעם... כל כך שנאתי אותה בלי
לדעת למה. צעקתי לה בערבית:"עצרי או שאני יורה"
היא שלפה סכין ודקרה את טל בעורפו, טל נפל.פתחנו עליה באש
צולבת והיא נפלה על טל. ג'ינו לקח את טל בסחיבת פצוע חזרה
לג'יפ, למה?! בגלל שג'ינו היה חובש. פתאום נשמעו יריות חזקות.
רגע אחרי זה התעוררתי שוכב על הריצפה שותת דם, הראש שלי התפוצץ
מכאבים. גבי ניסה לסחוב אותי. שניה אחרי זה נשמע פיצוץ של פגז
ממש קרוב עלינו. לאחר אותו רגע התעוררתי בבית חולים בקריית
שמונה. אני לא זוכר שום דבר על אותו מקרה חוץ מזה.
אני רק זוכר: "מארון הרהס גבעה של לעולם לא!".