אם היו לי שתי רגליים על הקרקע, הארץ מתחתיי הייתה כורעת תחת
כובד משקלי והאדמה הייתה פוערת פיה ושואבת אותי אל גרעין כדור
הארץ. במקרה מוזר שכזה, הייתי ודאי מפנטזת על להיות עם ראש
בעננים כמו אליס בבקתת השפן. כמה צר על גופי הבית, האם אפשר
לראות את ידי השחורה היוצאת מהארובה מבקשת לאסוף עלים טלולים
בצבעיהם הטבעיים או לפחות כחליליים ונוטי חסד כמו שפעת הענבים
המטלטלים את אצבעותיי המרקדות עד שיטביעו את העצב באגם שנוצות
דרוריות שבעות משירה לא יפקדו לעולם. לא די לי דם ליבי פועם עד
בהונות רגליי הטופפות על ערסלי שפע שאינו מבחין בין עירנות
סימפטתית לרוך מדומיין. |
