נוייזי סיילנס / גנים |
אני נוחתת ברכות לתוך שקט חרישי, מזויף שאקלל אחר-כך ולכלוך שהתאסף, אני מפרידה בין רעל לשקר- קמה מכל הרצפות שחיבקו אותי פעם ומתגעגעת. ![]() הגב שלך כואב משנים של אבל מודחק, ומהצעקות האינסופיות שלך שחילחלו ממך כל הדרך אלי. ![]() אי-אפשר לברוח מהגנים שלך. ![]() נדמה לי שהשברים כל הזמן חוזרים. (רק אנשים מפרים הבטחות והולכים.) ![]() העיניים שלך אדומות מאובדן משפחה ורצח חלום, אתה אף-פעם לא מספר לי כלום. ![]() אני כותבת עליך כבר שנים, מקיאה מילים, יורקת דם שמתחדש וספק אם אני מזכירה לך להישאר או דורשת מעצמי יותר. ![]() כבר דייקתי עד לנמק שפערת בי וזה לא שינה דבר כמה עוד לפלוט ולספוג את כל מי שאתה בנשימה אחת שברירית כל כך. 23.9.2008 |
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד. |
|