דרור בלומברג / בוקר אחד |
וכל אחד נחפז אל עניינו
איש אינו מביט בחברו
ואני יכול ללכת עם חולצה קרועה
או בעירום מלא מבלי שאיש ילין על כך
אני יכול להיות מלך העיירה או שוטה הכפר
אני יכול להתנפח בגודל של כמה רחובות
ועדיין יישאר לי אוויר לגאולה
אבל היום אני מרגיש אומלל
אני יכול רק להתכווץ, לתלוש
את עלי הכותרת של נשמתי
לנבול, לנשור אל תוך
פתחי הביוב האפלים
להימלט אל המפלט האחרון
לשקוע, לצלול ואז לשחות
להיסחף אל לב ים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|