ציור שציירתי כתרומה לתערוכה של עלם והוצגה בגלריית מוטי חסון במנהטן.
טכניקה מעורבת של אקריליק על קאנווס עם חיתוך לינולאום (60x60)

זה סיפור הקונספט שהנחה את האמנים:

"את אוהבת אותי? את שונאת אותי? את בטח שונאת אותי" ככה הייתי מדברת פעם.
קוראים לי אנה, ואני בת 16.
עליתי לארץ עם ההורים ואחי הגדול מקווקז. בבית היה גיהנום, תמיד צעקות ומריבות
ולאף אחד לא היה אכפת ממני. מצאתי את עצמי יותר ויותר בכיכר דיזנגוף. ישנתי
המון ברחוב, בלי להתרחץ כמה ימים. השיער שלי היה מוזנח, חצי ראש מגולח, הרבה
שחור בעיניים, פירסינג בפנים והמון שרשראות.
שמעתי שב"הפוך על הפוך" יש קפה חינם אז הלכתי.
כשהגעתי לשם, לא סמכתי על אף אחד. אבל המתנדבים לא וויתרו עליי. פעם ראשונה
שהרגשתי שייכת. עם העזרה שקבלתי, חזרתי לבי"ס, ולמדתי איך להתמודד עם מצבים
שונים.
היום, אני כבר חלק מהצוות של המתנדבים ולא מזמן נתנו לי לחנוך נערה חדשה,
שכמוני ברחה מהבית.
מילדה שלבשה רק שחור ו"חשבה" רק שחור הפכתי להיות נערה עם צבעים. אפילו צבעתי
את השיער לורוד! אני תמיד צוחקת שבגלל החבר'ה ב"הפוך" הפכתי מפנקיסטית
לפקאצה."

לפרטים נוספים על התערוכה:
http://punktopink.blogspot.com/

בקרו באתר עלם - זה חשוב.
http://www.elem.org/