מבט מבעית אחד
בנביבות הגרגרנית
שמתלקחת מסביב
מבט מבעית אחד
בלאות ההרסנית
שמתמשכת לאחור
מבט מבעית אחד
בקלחת החורבן
ובפשעי הגופרית
גורם לעצור ולתמוה
איזו תלאה אגדית
פינוקיו כהרגלו משקר
ואפילו אם הנשיא שחור
המלך הוא עירום
עולם כמנהגו נוהג
המדבר מדבר בשקט
מכל החול באוזניים
לא שומעים כאן מילה יפה
אם נדרש
נייבא מילים יפות מפרגוואי  
הכול מלבד האיוולת
שמאבדת חן עם השנים
ואף תירוץ לא מצדיק
את החרפה.

מר מוות
אני זקוק למרחק אומנותי
כדי לכתוב עליו
זה בסדר
אולפתי לסבלנות
אני תוהה אילו הייתי ערבי
אולי היה קל יותר להתאבל
ערבייה פלאחית מזופתת
עם רגליים על האדמה
משחזרת ומיד אומרת
"שמע ישראל"
ויאבדו כלי מלחמה
נאנסנו לקעקע על הצורה שלנו
פרג'ייל ענק
לעולם לא מוכנים לתפוס
שאנו העם הנבחר
אוצר מיותם
מיותר
לא מוכנים
להוקיע את הדילדו הציוני
הנעוץ בשורשי המולדת המורעלת
בטענה שבלעדיו
מה כל זה שווה
ומטיפים לקדושת המעשה
אפילו השירים כופים
"ארץ בה נחיה
יהיה מה שיהיה"
שירה מוזרה
תמיד הייתה
והיא קשה מנשוא
בעיקר בחזית
שם מלמדים במקלחות
שערבים זה רק במכות
ובעופרת
אחרת הם לא מבינים
כמה חבל
אבל איזה מזל
שאנחנו אנחנו
ושהרצל - הרצל
ושמוות הוא מוות
באשר הוא
ואני משיח שקר
לא פחות
לא יותר
דוחף אצבע
ומקיא כל מה שכתבתי
עליכם
איזה מזל
שתמיד נוכל להאשים את הרצל
שחזה.