כתינוק הפוסע פסיעותיו הראשונות,
כן אני מגשש את דרכי בעולם.
עירום ועריה,
יתום ובודד,
תר אחר האורות הגנוזים,
המקסמים, המכשפים, המסמאים,
הכוזבים.

בחצות הליל הקסם פג.
הצפרדע נשאר רק צפרדע.
ראי ראי שעל הקיר,
הו, ראי ראי שעל הקיר...

ושוב הכל מתערבב, מתערבל, מסתחרר,
כאילו חזרתי אחורה בזמן
חמש, שש, שבע שנים,
או עשרים, או יותר -
מי סופר?
אל"ף, בי"ת, גימ"ל, דל"ת...
איך זה ממשיך כעת?
כבר שכחתי לגמרי...
אה, כן - הירח...

כן - הירח,
היום עגול וחיוור,
מחר צוחק, מחרתיים בוכה
ושוב צוחק
(תלוי מאיזה כיוון מסתכלים).

בחצות הליל הקסם פג.