|
בחלומי הגעתי עד לקצה-העולם
ושם עמדתי,
ועמדתי שם.
ועצמתי עיניי
ופרשתי ידיי לצדדים,
וכל הרוחות היכו בי מכל הכיוונים
ונשמתי את אווירו הזך של קצה-העולם.
והיה לי אז האומץ
לצעוד עוד צעד אחד
ולעמוד על קצה-קצהו המחודד.
ונשמתי את אווירו הזך של קצה-קצהו העולם.
והיה לי אז עוד אומץ
לצעוד עוד צעד אחד...
והרגשתי איך אני מרחף,
קל-קליל וחופשי - -
הדבר האחרון שאני זוכר
היה רעש איום של חבטה.
אני לא יודע למה אני בוכה עכשיו
(ואינני בוכה אף-פעם). |
|
|
"...אז יש לו
יקום משלו, עם
חוקים משלו,
והוא חיי בו
לבד, עם הנוכחית
שלו.
עד שהוא יאמלל
אותה והיא תעזוב
אותו, או שהוא
ימאס בה ויזרוק
אותה (אגב,
שנראה לי שהוא
מאס בי) או
ש..."
גררר... סטופ!
(לעצמי, עם
סטירה
וירטואלית-היפוטתית).
מונולוג שמישהי
מנהלת עם
עצמה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.