|
בשדה של עצב רב
בצל עץ בשלכת
תחת עליו וענפיו
הנני יושבת ודועכת
ולא נותר לי אלא להתבונן מן הצד
על רובהו של העצב
הרובה בו הוא צד
את פירורי האושר שעוד נותר בי
לאחר שזה עזבני
השאירני מאחור ללא כל כוונה לחזור
ולהפריח הנשמה
ולהבריח השממה
בתהומות המלנכוליה שקועה עד צוואר
והיא אין זה די לה
מתקדמת בשיטפונותיה אל שעוד נשאר
ממני
עד שתכסני ותסתירני עד כלות
עד שתטביעני ולא אוכל עוד לעלות
אל מעל פני המים ולראות השמים שמעליי
לא תשקוט ולא תנוח היא
עד שתגזול גם את חיי
בעומקו של בור בטון
נותר גופה של מי שהייתה אני
שכמו שכבה לישון
אך למעשה שבר אותה יצרה ההרסני
ונותר לה כלום,
שום דבר ממש
מלבד לנסות ולהתחיל מחדש
בגלגול הבא
אולי |
|
|
הקטע הכי דבילי
בחיים זה
כשמישהו אומר לך
שהוא אוהב אותך
אבל לא רוצה
להיות חבר
שלך...
ותגידו שאני
טועה!
אחת משתפת את
כולם בחוויותיה
המסעירות |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.