אין הרבה צלילות בחיים שלנו, אני מתחלקת בין מיליון מחשבות
בחלקן אני צודקת בחלקן אני טועה.
אולי בעצם זה ההפך מה שאצלי מתקבל כנכון זה טעות אז בעצם איך
אפשר לקבל את ההחלטה הנכונה וכשאומרים נכונה למה הכוונה, למי
היא נכונה לסביבה או לנו ומי בעצם קובע את זה אנחנו לעצמנו או
שבאמת הכל כתוב מראש...
אין לי כוונה לבלבל את עצמי אבל כבר התבלבלתי אני נקרעת
במחשבות וברגשות של עצמי.
הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת מה טוב בשבילי כבר לא מזהה את
הרגשות של עצמי, לא יודעת אם האהבה שלי היא לא בעצם הרגל אם
העצב שלי הוא עליי או עליך.
לרגעים להישאר זה הדבר הכי הגיוני ונכון אך לרגעים מסוימים
להישאר זה מטורף כמו לנסוע על 120 לעבר קיר בטון, אני עייפה
אני כל כך עייפה אני אומרת שזה מהעבודה אבל לא, זה רק מכל
המחשבות אני כרגע חושבת אפילו בזמן שאני ישנה וכלום אין לי
החלטה אחת שתרפא ותגאל אותי מייסורי.
מישהו פעם אמר לי שאת ההחלטות בחיים צריך לקחת מהר כמו למשוך
פלסטר בפעם אחת כי ככה זה כואב פחות, כמה קל לאנשים מהצד לדבר
אני רק רוצה שיבלו שעה אחת בראש שלי יצליחו לא להשתגע.
תמיד האמנתי שאנשים שבורחים הם פחדנים שלא יודעים להתמודד אם
החיים,אבל נראה לי שבסופו של דבר התוצאה זהה ופחות כואבת אולי
בעצם הבריחה היא לא באמת בריחה אלא דרך שונה של התמודדות.
אני לא בן אדם טוב כל-כך רחוקה מזה אבל אין לי כוונות רעות אני
פשוט פחדנית כל-כך פחדנית שאני אפילו לא מסוגלת לברוח.
היה לי כיוון ברור לאן הוא נעלם לאן?!
ההרגשה היא שבניתי את כל חיי על מגדל קלפים שהתפרק עם המצב רוח
הראשון וכבר אי אפשר לבנות אותו מחדש ככה חסר תועלת כל מה
שתאמין הרבה צלילות בחיים שלנו,אני מתחלקת בין מיליון מחשבות
בחלקן אני צודקת בחלקן אני טועה.
אולי בעצם זה ההפך מה שאצלי מתקבל כנכון זה טעות אז בעצם איך
אפשר לקבל את ההחלטה הנכונה וכשאומרים נכונה למה הכוונה, למי
היא נכונה לסביבה או לנו ומי בעצם קובע את זה אנחנו לעצמנו או
שבאמת הכל כתוב מראש...
אין לי כוונה לבלבל את עצמי אבל כבר התבלבלתי אני נקרעת
במחשבות וברגשות של עצמי.
הגעתי למצב שאני כבר לא יודעת מה טוב בשבילי כבר לא מזהה את
הרגשות של עצמי,לא יודעת אם האהבה שלי היא לא בעצם הרגל אם
העצב שלי הוא עליי או עליך.
לרגעים להישאר זה הדבר הכי הגיוני ונכון אך לרגעים מסוימים
להישאר זה מטורף כמו לנסוע על 120 לעבר קיר בטון, אני עייפה
אני כל כך עייפה אני אומרת שזה מהעבודה אבל לא, זה רק מכל
המחשבות אני כרגע חושבת אפילו בזמן שאני ישנה וכלום אין לי
החלטה אחת שתרפא ותגאל אותי מייסורי.
מישהו פעם אמר לי שאת ההחלטות בחיים צריך לקחת מהר כמו למשוך
פלסטר בפעם אחת כי ככה זה כואב פחות, כמה קל לאנשים מהצד לדבר
אני רק רוצה שיבלו שעה אחת בראש שלי יצליחו לא להשתגע.
תמיד האמנתי שאנשים שבורחים הם פחדנים שלא יודעים להתמודד אם
החיים, אבל נראה לי שבסופו של דבר התוצאה זהה ופחות כואבת אולי
בעצם הבריחה היא לא באמת בריחה אלא דרך שונה של התמודדות.
אני לא בן אדם טוב כל-כך רחוקה מזה אבל אין לי כוונות רעות אני
פשוט פחדנית כל-כך פחדנית שאני אפילו לא מסוגלת לברוח.
היה לי כיוון ברור לאן הוא נעלם לאן?!
ההרגשה היא שבניתי את כל חיי על מגדל קלפים שהתפרק עם המצב רוח
הראשון וכבר אי אפשר לבנות אותו מחדש ככה חסר תועלת כל מה
שתכננתי כשאני חושבת על זה, זה די מצחיק חפרתי את הקבר של עצמי
אבל שכחתי לקנות כדורים לאקדח.
אני עדיין פה עוד לא עזבתי אבל אני יודעת שמגיע לי יותר טוב לא
כי אני כל-כך מיוחדת רחוק מזה רק כי אני, אני, לא מזויפת לא
משנה ולא משתנה אני לא מאמינה לזה שמהפחד שאני יעזוב ישתנה
ויהפוך למשהו שהוא לא,הוא רק משקר לי ולעצמו.
שחרר אותי אתה ממך כי אני לא מסוגלת תכננתי כשאני חושבת על זה,
זה די מצחיק חפרתי את הקבר של עצמי אבל שכחתי לקנות כדורים
לאקדח.
אני עדיין פה עוד לא עזבתי אבל אני יודעת שמגיע לי יותר טוב לא
כי אני כל-כך מיוחדת רחוק מזה רק כי אני, אני, לא מזויפת לא
משנה ולא משתנה אני לא מאמינה לזה שמהפחד שאני יעזוב ישתנה
ויהפוך למשהו שהוא לא,הוא רק משקר לי ולעצמו.
שחרר אותי אתה ממך כי אני לא מסוגלת. |
