שולמן הניח את ראשו כנגד חלון הרכבת
מבעד לחלון השתנו צבעי הרקיע כאילו להזכיר לו שגם היום הזה
יגמר מתי שהוא.
במחשבותיו שיחזר לעצמו את מאורעות היום שחלף
איך התעורר לצידה בבוקר,
איך נשקה על שפתיו בפעם הכנראה אחרונה לפני שעלתה למטוס,
איך הרכב נתקע ביציאה מהשדה וכנראה לא ישוב לנסוע לעולם
ואפילו יכל היה לשמוע את צעקותיו של פרידמן הבוס שמעולם לא
נודע בנעימות הלכותיו...
בן זונה הוא סינן לעבר החושך שכבר צבע את צידו השני של חלון
הרכבת.
את הדירה הם עזבו כבר לפני שבוע ומאז התגוררו בחדר המלון
שהוקצה במקום עבודתו של שולמן ועכשיו אחרי שפוטר הוא בדרך לאבא
שגם הוא איך לומר מעדיף לספק לחברה החדשה שלו מקום סטרילי
מצאצאים כך שתוכל באמת לגנוח, מה שעתיד להסתבר כדבר שלא ממש
מפריעה לה לעשות גם בנוכחותו.
באותו ערב כשהגיע לבית אביו שולמן החליט לעשות מעשה - לצורך
העניין הוא פתח מחדש את ספרי הפיסיקה בהם לא נגע מאז שסיים את
לימודיו
הוא חיפש פרצה בחוקי הפיסיקה שתאפשר לו לשנות את קיומו הפתאטי
ושם בפרק שעסק בתורת המיתרים הוא מצא לבסוף את שחיפש.
הוא פירק את המיקרו את מכונת הכביסה, את המקרר - רק בשביל
המדחס, דבר שגרם לו לעצב ולהרגשת בזבוז נוראית.
עכשיו הוא כבר הבין שאם זה לא יעבוד אבא שלו יהרוג אותו...
הוא פירק גם את המכונית על שלט שקיבל ליום הולדתו ה 13 מדודה
רחל ואפילו גרד עלה זהב מהטבעת של חברה של אבא שלו, היתה זו
משימה קשה במיוחד לשייף אותה לעובי חצי מיקרון...
בסופו של דבר לאחר שהרכיב את ה טיימ-פרספקטייב-טוויסטר, כך קרא
לה למכונה, התיישב לו מקובץ בתוך מה שהיה פעם תוף מכונת הכביסה
וסובב את המתג בעזרת השלט.
דברים התעופפו בחדר, פונצו הכלב שלו שמת בגיל שלוש החל לנבוח
בצבע ירוק זוהר, חברה של אבא שלו חברה-יחדיו
בצליל מינורי, פרידמן הבוס התבוסס בבסיס קיומו הפרוידיאני והוא
עצמו החל להצמיח שקיות פוליתילאן על הזרת וכשכל זה נגמר שררה
דממה.
הוא פתח את דלתו של ה טיימ-פרספקטייב-טוויסטר וצעד ערום כביום
היוולדו על עבר הספה בסלון נשכב עליה ונרדם.
כשהתעורר שולמן הוא היה מוקף ברופאים בחלוקים לבנים שכל שניה
נעצו בו מזרק עם סם אחר.
האור הבהיר טישטש אותו עוד יותר.
היה נדמה לו שהוא שומע את אביו מסביר לחברה שלו שלא היתה לו
ברירה אחרת אלא לחתום.
הוא הגיע לשפל המדרגה
ובראשו שמע קול יודע דבר לוחש: "איך הנחת לה ללכת..."
| 