|
חבקני חזק
ואחוז בגפיי הנרעדות
פן אשוב ואפול
אל עמקי תהומות
עלומים מעיניך
נהרות זהובים
מדמי מלאכים
גועשים וסוחפים אותי
בהבטחות שווא
אל קרביו של השאול
השומרת אהובי אנוכי?
הנח לי לרעוד אך עוד רגע
בזרועות איתנות של פלדה
הנח לדמעות אדומות לחלחל
אל לבבות שקמלו מהחום
המורעף, המחניק, השופע
והבטח לי כי שוב ייספג
דמי בישימון נפשך
וימים של בצורת יביאו עימם
רגשות מלבבים וחובקי עולמות
אז הבט בעיני הלחות
והנח לי לרעוד אך עוד רגע קט
בתוך נפשך הסוערת
והיה לי לקרן מזבח
והיה לי לעיר של מקלט |
|
|
המורה שלי קרא
לי "כושי" ואני
אפילו לא יכול
לתבוע אותו על
גזענות כי אני
לא אתיופי!
סיפור אמיתי של
המתאגד, והוא
נשבע בעורו
השחום. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.