לכל האנשים ניתנה היכולת לחשוב. זה בא להם מהטבע, זה בא להם
מעצם היותם. אך הבעיה העיקרית היא כיצד הם חושבים? על מה הם
חושבים? ומה הם עושים עם המחשבות שלהם? אדם אחד ניגש אל ערימת
זבל ומתחיל להזיז אותה: ואז מתחיל לצאת משם ריח נורא. וכך,
לעיתים קרובות, האנשים חושבים, זה הדבר שקורה לרוב האנשים
במקרים כאלה או אחרים : הם מזיזים את הפסולת וכמובן שזה מפיץ
ריח איום! מדובר לא רק בפסולת ובזבל של ממש, אלא בכל התחומים
הנמשלים. הפסולת והזבל הם סמלים בלבד.
כי לא קיים אדם שאיננו חושב, משום שהמחשבה היא לפני הכול,
מקדימה הכול. לפני הפעולה יש מחשבה. גם בתבליך הרגש יש מחשבה
שהיא בעצם רגש. גם מי שלא עושים דבר, חושבים, כי אי אפשר לחיות
בלי מחשבה. אך הבעיה היא שמחשבתם מעופפת בחלל כמו עלה ברוח.
לעומת זאת, או במקביל להם, יש אחרים שחושבים כיצד לגנוב,
לשדוד, לרמות, לרצוח...
לחשוב באופן אמיתי, זה לדעת קודם-כל על מה וכיצד לחשוב. עבור
המורים החניכותיים (כמו משה רבנו, בודהה ודומיהם) שהעבירו
לאנושות ניסיונות קשים בחייהם, וכך לימדו גם אותנו את ניסיון
החיים שלהם, בשבילם המחשבה היא כלי שצריך לאפשר לאדם להתקרב אל
העולם האלוהי, עולם האור הזה, של ביטחון ושלווה. ובכן, עליכם,
על כולנו רק להחליט ולבצע את העבודה הזו: גם אם אנחנו חיים לבד
וחסרי-כל, אנחנו נחייה בשמחה, כי השמים והארץ יהיו שלנו.

2008