שלום במה חדשה. להתראות זאת אומרת.

באתי לכאן לפני מס' שנים, כשחיפשתי מקום אלטרנטיבי לשים בו את המוזיקה שלי
באינטרנט. לפני כן אכסנתי אותה באתר בינלאומי שיום בהיר אחד החליט להגביל את
כמות התוכן. להגביל מאוד. על במה חדשה שמעתי כבר ממכרים שונים, ולמרות שאני לא
זוכר בדיוק מה הרגשתי כלפיה, התחלתי להעלות את המוזיקה, ומהר מאוד גם ציורים,
שירים וכן הלאה.
התחלתי להיכנס הרבה לדפי יוצר וליצירות של אחרים. למעשה - העסק הזה נמשך כמה
שנים טובות. השהייה בבמה הייתה במובנים מסויימים מרכז עולמי. היה לי שפע של
יצירות מהעבר, ואחסנתי בבמה כמעט כל מה שנשמר. כמו כן המשכתי ליצור במרץ,
וכמובן - הפלטפורמה עצמה עודדה אותי ליצור. מצאתי בבמה גישה שגורסת כי בערך כל
"הפלצה" שלנו היא אמנות, והגישה הזו התחברה מאוד לגישה שלי. גישה של קדושה של
היצירה - לא משנה עד כמה היא סקיצתית, או כמה בכלל היא יכולה להיחשב כאמנות
בעיני רוב העם. ככה התייחסתי ליצירות שלי, וכך גם ליצירות של אחרים. התעקשתי
למצוא את הטוב והראוי גם כשהיה לי קשה, ותמיד תמיד (טוב, כמעט) הקפדתי להשאיר
תגובה. מפרגנת (כמעט תמיד).
ציונים לא חילקתי כמעט בכלל - זה לא התאים לגישה... אותו כנ"ל עם יוצרים
מוערכים - כמעט ולא צירפתי לרשימה שלי כאלו, ואלו שכן - בד"כ פשוט חשתי שהם
זקוקים לעידוד. אגב - ייתכן שטעיתי:)
זה לא מנע מהאגו שלי לרוות נחת עם כל בדל הערכה פורמלית שקיבלתי, אבל האמת
שגם אצלי - התגובות היו הרבה יותר חשובות לי. קשרים חזקים נוצרו. קשרים שהיו
חשובים לי. חלקם אף מאוד. אגב - חלק מהקשרים הללו נשמר, אבל לצערי הרב - הרבה
קשרים שהיו לי משמעותיים נמוגו לכלום ברגע שאותו יוצר (או בד"כ - מה לעשות -
יוצרת) החליט מסיבותיו הוא לעזוב את הבמה. למעשה מדובר ברעה חולה מבחינתי. וזה
כאב לי כל פעם.
ההדדיות הזו של הבמה ניכרת בכמה היבטים שלה - נקד לי אנקד לך - הערך אותי
אעריך אותך - הגב לי אגיב לך - וכן הלאה. אני מוצא את זה מצער במידה רבה.
מעבר לפן האישי, גם הנושא של אמן מול קהל היה לי בעייתי בפלטפורמה הזו. אמנם
- תחושה זו היא דיסוננסית לגישת "הכל אמנות וכולם אמנים" שתיארתי לעיל, אולם
בינינו - אף פעם לא חשבתי שאנשים צריכים להינות מהאמנות שלי על רקע אישי בצורה
כמעט בלעדית כמו שקורה בבמה. אחרי הכל - אני אמן בהגדרתי. נאבק על מקומי, וכן
- גם על כבודי. זה ברובו לא צד שאני דווקא מתגאה בו, אבל בכל זאת - מבחינה
אוטופית - האמנות אמורה לעמוד בפני עצמה ובזכות עצמה, ואמור להיות לה קהל צמא.
זאת מהות חיי, תכליתי, ייעודי וכו'. לפחות ככה אני מספר לעצמי כשעצמי שואל
אותי מה ההצדקה לקיומי או משהו בסגנון.

מעולם לא אהבתי בבמה דברים נוספים. לא אהבתי בכלל ומהתחלה את כל מוסד העריכה.
מילא הגהה, אבל ההמתנות המייגעות לאישורים, השינויים שהעורכים עושים פעמים
רבות על דעת עצמם בניגוד לדעתי האמנותית,  החוקים, המטופשים לעיתים, שהם
מתעקשים לפרש ולכפות - הרבה פעמים בניגוד מוחלט לרוח האמנות החופשית
ובשריריותיות, וגם - המעמד המשודרג שרוב העורכים הללו קונים לעצמם בטבלאות
שאני מוצא בו טעם גדול לפגם. מה שנאמר - אולי כשר, אבל מסריח. בנוסף, גיליתי
שכמה וכמה מהעורכים מתנהגים כפוצים. חלקם מתחילים להתנהג כפוצים ברגע שהם
נהפכים לעורכים.
אין ברצוני לעלוב באף אחד, אבל לטעמי מוסד העריכה פגום ומקלקל את העוסקים
במלאכה, ומשחית את האווירה הטובה ביניהם לבין היוצרים ובכלל - מעכיר את
האווירה הכללית בבמה. הצידוק לו היה אמור להיות שמירה על רמה גבוהה ואכיפת
כללים הכרחיים. התוצאות בשטח מראות שבבמה יש רמה מאוד לא אחידה של יצירות (אם
נעזוב לרגע את גישת "הכל אמנות ראויה"), שמלאות בשגיאות - גם במלל, אבל לא רק
- תמונות גדולות מדיי למסך לדוגמא, ועוד, וגם ההקפדה על זכויות יוצרים היא
מאוד מאוד סלקטיבית, כמו גם ההקפדה על הכללים האחרים (שממילא את דעתי על
נחיצותם וערכם כבר הבעתי)

ייתכן שבמה בתחילת דרכה הייתה מקום נדיר. היום היא כבר בוודאי לא. זה לא שולל
את האופי המיוחד שלה, או את ייחודיותם של האינדבידואלים שמאכלסים אותה, אולם
קהילות טובות ורבות יש בנמצא, ואת היצירות מכל הסוגים אפשר לאחסן ולהציג תחת
כל עץ וירטואלי רענן. למעשה - ברוב המקומות האחרים הנוחות רבה יותר מאשר בבמה,
הם מתקדמים יותר, דינמיים יותר, מגניבים יותר, עולמיים יותר וכן הלאה. לא צריך
בהם אישור, והרמה של מה שניתן למצוא בהם בוודאי לא נופלת מהמציאות בבמה.

כאמור - הייתה תקופה משמעותית בה התכנסתי לבמה, אולם - והרבה "בזכות" אותם
דברים שלא אהבתי בה שציינתי, ונוספים - כבר מזמן מזמן שאני מוצא מענה לצרכים
שלי במקומות רבים אחרים ברשת. כל מה שקשור למלל העברתי כבר לפני כמה שנים
לבלוג באתר הכלוב שאופיו מגוון (ואגב - לאחרונה הפסקתי לכתוב בו), אמנות
ויז'ואלית פסקתי פחות או יותר ליצור (אם כי דווקא בתקופה זו אני מתכנן לשוב
לצייר ואף לנסות למכור), ומוזיקה... ובכן - מענה לזה יש לי גם בזירה
הבינלאומית וגם בזירה המקומית. כנ"ל למעט הוידאוים שלי. למעשה - אני לא עוזב
את במה היום - עזבתי אותה כבר מזמן. יחד עם זאת - היום אני מציין עוד שלב
בעזיבה. מעתה והלאה אפסיק לפקוד את הבמה. אני לא מתכנן להתנזר ממנה כליל.
ייתכן שאשוב לבקר מדי פעם - ייתכן אף שאפרסם פה חומר ארכיוני נוסף - אחרי הכל
- הבמה מתפקדת לי כארכיון. ייתכן גם שחומרים רשמיים יותר שלי יפורסמו גם כאן,
כדי לזכות לחשיפה, אבל בגדול - אני מפסיק את פעילותי כאן עד להודעה חדשה.
אגב - אני מרגיש שאני חייב לציין את נקודת השבירה שלי במקרה של ורוניק ליפקין
- למי שמכיר וזוכר ויודע על מה אני מדבר. מאז אומנם עברה כשנה. בשנה הזו לא
רציתי לעזוב טרם יפורסמו כמה יצירות חשובות שלי. האחרונה מבינהן אגב חיכתה
לאישור חצי שנה. חצי שנה! מכל מקום - כפי שמי שעוקב אחריי בוודאי הבחין -
פעילותי כאן בשנה האחרונה הייתה על אש מאוד קטנה - גם כמגיב, גם כיוצר.
ה"יצירה" הנוכחית מכל מקום, שורשיה ניטעו כבר לפני הרבה מאוד זמן...

יש לי אתר רשמי. כתובתו:  http://virtualadi.com. גם מי שרוצה למצוא אותי
באתרים אחרים מומלץ שיסור לשם ויתבונן בדף הקישורים. מעבר לזה אפשר גם להתעדכן
שם בהופעות שלי ובשאר אירועים הקשורים בי. בגדול - הייתי שמח לשמור על קשר עם
האנשים כאן שיקרים לי. למעשה - הייתי שמח להעביר קשרים גם לעולם האמיתי -
הייתי שמח להיפגש עם החברים שלי...  

בינתיים אני נפרד, ומאחל לכם שתהנו מהמשך גלישתכם באתר. עם כל הביקורת שיש לי
אליו, ובלי קשר לאם היא מוצדקת או לא - העברתי באתר הרבה רגעים של צריכת אמנות
מפרה ו/או מענגת, יצירת קשרים מרגשים, חשיפה, שלעיתים הייתה לה אפילו חשיבות
גדולה עבורי מבחינת קידום, וכמו שציינתי לעיל - הבמה גם עודדה אותי ליצור
עבורה. על איכות היצירות ותרומתן לעולם אפשר להתווכח;)