ר' יחיאל אופנר הוא אברך חסידי המתגורר בכפר. תחביבו הראשי הוא ציור - ולא סתם
ציורים: בגלריה הנפלאה שבביתו לא תמצאו הרים, נהרות ועצים, אלא תמונות
חסידיות.
אשתקד, השלים אופנר חלום: "במשך שנים תכננתי לצייר את העיירה ליובאוויטש כפי
שקראתי בספר הזכרונות של הרבי הריי"צ נ"ע. גדלתי על הסיפורים הללו, וחלמתי
להקים אותם לתחיה. ואיך אדע כיצד נראתה העירייה? נעזרתי בציוריו של ר' הענדל
ליברמן, ובצילום של ליובאוויטש כפי שהיא נראית היום, ופשוט בניתי את העירייה
על גבי הקאנווס: בית אחר בית, כל באר, כל עץ וכל רחוב".
יחיאל מזמין את גולשי האתר לסיור מודרך בעיירה ליובאוויטש, בערך כפי שנראתה
בימי הרבי הרש"ב נ"ע. רוב ההסברים לקוחים מספר הזכרונות של אדמו"ר הריי"צ.
נתחיל?
את ליובאוויטש בנה יהודי בשם מאיר, שהיה אוהב את הבריות. על שמו נקראה העירה
"ליוב" שפירושה אהבה, ו"וויטש" - ברוסית פרושו "של" (כמו סיומות של שמות משפחה
רבים).
ליובאוויטש היא עירייה קטנה למדי. כעשרה רחובות, פחות ממאה בתים, וכל כולה
מבודדת ממקום ישוב, משכנה בין יערות עבותים המקיפים אותה משלשת צדדיה. לכן
בדיוק - מסביר האדמו"ר הריי"צ - נבחרה כמקום של עבודת ה' והתנתקות מהבלי העולם
הזה.
ניכנס לעיירה לא מכוון היערות, אלא דווקא מצידה הרביעי: הגשר המתוח על נהר
הברזניה. בזהירות רבה נחצה את הגשר, ונותיר מעבר מספיק גם לעגלה הנוסעת אל
השוק. אנחנו נמצאים ברחוב זארעציע, בו ממוקמים שני אתרים חשובים: מצד שמאל
שוכנת כבוד טחנת הקמח האזורית. מי הנהר נשפכו מן הגובה על הגלגל הגדול שסובב
את אבני הריחים הכבדות, וכך נטחנה התבואה. אל טחנת הקמח היה הרבי מגיע לתשליך,
מוקף בבחורים גבוהים - כדי שלא יוכלו לצלם אותו. מצד ימין נמצא את הבאר
הראשונה. מי ששכח להצטייד בשתיה, כאן המקום!
האתר אליו אנחנו הכי רוצים להגיע, הוא כמובן קומפלקס הבניינים של חצר הרבי, עם
הרחבה הגדולה שביניהם. אבל רגע, זה לא יתכן! אתם לגמרי צודקים. לפני שמתקרבים
בכלל לבית הרבי, מוכרחים לבקר במקווה! לכן נפנה מן הגשר ימינה במעבר בין חצרות
הבתים - רואים את הבאר השניה? מעבר לשביל, היכן שזוג החסידים משוחח, נמצא את
המקווה.
איך מגיעים לחצר הרבי? חוזרים לסמטה הראשית, וממשיכים ישר, עד שמגיעים! ברוכים
הבאים לממלכת ליובאוויטש.
בחצר הרבי נמצא סביב את בית המדרש, את בניני הישיבה ומגורי האדמו"רים
לדורותיהם. על קצות אצבעותינו נכנס אל הזאל (אולם לימודים) הגדול (1), כאן
לומדים הבחורים המבוגרים. אולי נזכה לשמוע את האדמו"ר הרש"ב בעת אמירת דא"ח
(דברי אלקים חיים - מאמר חסידות)? בזאל הקטן (2) לומדים הבחורים הצעירים יותר,
ונוכל להציץ גם לתוך חדר האוכל (6). מה, זה מה שהגישו פעם לאכול בישיבות? כן!
והבחורים למדו עם לא פחות חשק!
בחצר הרבי נוכל להביט אל בית אדמו"ר מהר"ש (3), בו התגוררה הרבנית רבקה נ"ע,
בית אדמו"ר הרש"ב (8) ובית אדמו"ר הריי"צ (9).
עמוסי רשמים, נכון? ניתן קפיצה קטנה לפאסט (16), הלא הוא בית הדואר בסוף-סוף
הקאלטע גאס (הרחוב הקר). מי יודע איזה סיפור מסתתר מאחורי השם המעניין הזה?
היה ידוע שבית דואר שאינו שולח מכסה מסוימת של דברי-דואר יורד בדרגה. והנה
הגיע סוף השנה, ולבית הדאר של ליובאוויטש חסרו 19 מכתבים כדי להשלים את המכסה
הדרושה, ולא - היה יורד בדרגה! מה עשה בן הרבי (הלא הוא הרי"צ)? הלך לסניף
הדואר, ושלח 19 מכתבים לאנשי העיירה: לאחד כתב "בוקר טוב!" לשני "מה
שלומך?"... העיקר שתתמלא המכסה, והפקיד הרוסי יהיה מרוצה.
שלחתם את הגלויות הביתה? אז נמשיך אל רחוב החלוקא, בית הכנסת החלוקא (14) הוא
אחד מחמישה שהיו בעיירה. יום ראשון היום, והשוק הומה מכל איכרי הסביבה.
בקרו באתרי - הכניסה בחינם
http://WWW.YOFFNER.COM
