לאורכם של עידנים אני מגיע אליך.
את, שעומדת לך כאן בלב מדבר,
פני השיש הקרירים שלך מופנים לעבר האופק,
כנפי השיש מקופלות, מקבלות ליטוף,
מאור הירח, ואני,
אני כאן, מספר צעדים מולך.
מפחד להתקרב.
עיניך עצומות, עיני לא.
ריאותיי עוד נושמות, ריאותייך לא.
ואני מחכה כאן, עם השאלה שעוד לא הצליחה לצאת.
את לא מחכה,
את הנך. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.