באותו רגע אני נהנית מהמשחק, משחקת אותו ולא אכפת לי אם אתה גם
נהנה
אני לוקחת מידך את בקבוק היין ואותך לאיזה מקומות שאני רוצה.
גם מזמינה וגם הודפת, גם בורחת ובעיקר צוחקת...
העניין מתחיל אחרי כמה ימים אחרי, שהריח שלך כבר התאדה לי
מהחדר
ויותר מדיי שירים ברדיו נהיים נכונים.
אני יודעת שהבפנים שלך רקוב אבל הבחוץ שלך מושך כמו פסל
אלילים
באותו רגע יש בי זרמים של כוח כיף וחוסר פחד
אבל בימים של אחרי שוב נושבות בי רוחות של חוסר ביטחון
באותו רגע הכל פיזי אמביציוזי, ונורא אמוציונלי...
בימים של אחרי לא רלוונטי, לא אקטואלי ובעיקר דיפרסיונאלי.
באותו רגע כשאתה שר לי בצוואר שירים של מאיר אריאל
אשי פשוט מודה לאלוהים שפינק אותי ככה... יודעת שאין יותר טוב
מזה....
אבל בימים של אחרי המילים שתקועות לי בראש הם בעיקר מילות
סלידה עצמית.