לפעמים אני חומדת לצון אמיתות מייסרות
אני מתחמקת
באמות המידה הרצויה ב'מליצות' מחייבת
בלשון
חציה מושחזת וחציה רכה 'מתלוצצת'
לפעמים לשון נופלת על לשון
ובינה לבינה מנה הגונה של דבש ניגרת
ולשוני משתרבבת ומלקקת כאב בדבש ודבש בכאב
וממתיקה את סודה
וזה כואב מעט פחות
ולפעמים לא!
לפעמים אני בולעת את לשוני!
ואז הכאב מקבל משמעות כאב כואבת יותר!
והדמעה משתפכת תמרורים ואני בתוך תוכי כמרקחה
לקצוות השפה והלשון מאספת המליחות הכי מלוחה.
ולפעמים אני קוראת לילד בשמו!
ואז הכאב כואב בכפולה ומכופלת!!!
וזאת האמת לאמיתה
חד וחלק!

מעבר לקצה החוטם
עולה לו שחר חדש
רוח גבית מנשבת
ואני משדרת עסקים כרגיל
לשוני מתענגת במתיקות השוקולד
המתקתק שאני אוהבת
ומתנחמת
ואז אני מגלגלת בלשוני את המילים
"אין אדם שאין לו שעה".