יעל דהן / היאוש והשינה |
לפף וחנק אותי בידיו האימתניות
סגר, דחק לפינה
וכך זלגה דמעה אחרי דמעה.
רציתי לצרוח,
רציתי לחנוק בחזרה,
אך כל מה שיצא היה יבבה חנוקה,
שאף אחד לא ישמע
ששש...
שקט, אפלה
השינה מזמינה אותי אל חיבוקה החם,
המשכיח כל צרה
ואני נענית לה,
אסירת תודה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|