ניביקי שגב / סיפוחים |
נער שרוע בתנוחת חצובה.
הם לקחו לו הכל, נתנו לו קסדה.
הם דורשים משמעת.
הוא קיבל אטמים, כדי שלא ישמע.
רק אדם שלא שומע יכול לירות בדמות רחוקה.
ואני שומע, שומע הכל,
גם בלי שיער וזקן ומכחול.
זה לא קל כי כל בום הוא חזק וגדול.
אך גם אצלי הכת כבר החליפה העט בלי בושה,
הלחי עליה מונחת סחוטה
ובלי אטמים גם שמיעתי עם הזמן נחלשה.
כעת גם עם הנשק אני כבר אינני בטוח.
רואה אנשים שמחוץ ועובר לדום מתוח.
כותב בשארית כוחותי לפני סוף הסיפוח
וזאת אני מגיש לכם כטופס דיווח, הקשב!
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|