כשהאורות בחוץ כבים, הירח והכוכבים מאירים, השקט גובר, הקור
מצמרר, הכלבים נובחים וכולם כבר ישנים, אז אני נתקפת. זה תמיד
היה קשה, בכל שעה בכל זמן, אבל במיוחד בלילה.
יש לי מיטה וחצי, היא מספיק גדולה בשביל שאוכל להתפרס עליה
באלכסון ולישון בנוחות.
פעם אהבתי לישון כך, היום זה כבר קצת אחרת. עבר עוד יום, הגיע
הלילה, האורות כבר מזמן כבו, כולם כבר מזמן ישנים. כולם,
מלבדי.
ספר פתוח ביד אחת, שלט הטלוויזיה ביד השנייה, אין בו באמת
צורך, רק הצורך הזה לאחוז במשהו.
אור מרצד בצבעים מתחלפים שהגיע מהטלוויזיה הסב את תשומת ליבי
אליה, סתם עוד פרסומת מטופשת.
מאז ומתמיד היה לי את המנהג החסר הגיון הזה לעשות שני דברים בו
זמנית כשאני קוראת, בין אם זה לראות את המסך בחצי עין או
להאזין למוסיקה בחצי אוזן, מעין צורך שכזה לא לשקוע בשקט
הנורא. "מחר אני אקרא בלי הפרעות מהצד" הצהרתי כמו בכל יום.
פעם הייתי אדם שאוהב שקט, אבל היום הוא פתאום קצת מאיים
ומפחיד. ברגעים הכי שקטים, אין קול בודד בסביבה, אז אני מרגישה
כל כך לבד, בודדה.
תמיד אהבתי לישון לבדי במיטה, אבל עכשיו היא גדולה מידי, רחבה
ופתאום מתעורר בי צורך להרגיש קצת פחות מרווח, קצת יותר צפוף.
העיניים כבר כל כך שורפות ואני שוב בדילמה האם לסגור את הספר
ולנסות להירדם בידיעה שברגע שאסגור ואניח אותו במקומו אהיה
ערנית מתמיד, או שמא אמשיך בקריאה עד אשר הראייה תטשטש, התת
מודע יירדם ואתחיל לחלום בעודי ערה, ללא מחשבות, תהיות, חרטות,
ללא כלום, אצנח לי צניחה חופשית בין הדפים בין השורות, לעולם
של חלומות.
התעוררתי בבהלה כאשר ידיי אוחזות בחוזקה בכרית שלידי, אותה
כרית שאני מחבקת בלילה כדי שאוכל להירדם כאשר אתה לא נמצא
לידי.
לא זכרתי מה חלמתי, ואם בכלל היה זה חלום שגרם לי להתעורר
בבהלה, אבל התחושה הנוראית לא עזבה.
חיכיתי שיגיע הבוקר כדי שאוכל להתקשר, פשוט כדי לוודא שהכל
בסדר וכי אין דבר מרגיע יותר מלשמוע את קולך.  לאחר מספר
צלצולים שנראו כמו נצח ענה לי קול מוכר ומנומנם, אמרת שהכל
בסדר וקצת רווח לי.
בכל שבוע מגיע היום המסוים הזה, האחד שמקשה יותר משאר ימות
השבוע, יום שקט מידי, לבד מידי, מפחיד מידי, נטול שינה או
לחלופין שינה טרופה שמותירה אותי מבוהלת למשך כל היום, לא באמת
ערה ולא באמת ישנה, מעין מצב ביניים שכזה.
הייתי נותנת הכל ובלבד שתהיה כאן, לא אכפת לי שלא ארדם, לא אשן
כל הלילה, אני רק רוצה להרגיש אותך על המזרון, מסתובב לידי,
מניח את ידך עלי מתוך שינה. רק רוצה ללטף את פניך, לעבור עם
אצבעותיי על השפתיים, הלחיים, האף, המצח. לבהות בך ישן שינה
עמוקה, כל כך שלו ויפה. להרגיש את הזמן חולף, השמש שמופיעה לאט
לאט בחרכי התריס שבחדרי, שולחת את קרניה לעברך ומעירה אותך
בעדינות.
אתה פוקח את עינייך ומחייך חיוך קטן, קרב אלי ומנשק אותי קלות
על המצח, אין דבר שאני אוהבת יותר מהרגע הזה, מתמכרת לתחושה,
לאושר שמציף אותי, ורק רוצה עוד.
עוד יום חלף, השעה כבר מאוחרת, בחוץ חשוך ושקט, האוויר מעט
קריר משהיה וגורם לי לצמרמורת. הירח והכוכבים מאירים את אורם
הקטן, הכלבים משחררים מידי פעם נביחה לחלל האוויר, מפרים את
הדממה השוררת וכולם כבר מזמן ישנים. כולם, מלבדי.
לילה טוב.