כבר הרבה זמן שלא צחקתי כמו שאני צוחקת איתך.

כבר הרבה זמן שלא התגעגעתי כל כך כפי שאני מתגעגעת אליך.

כבר הרבה זמן שלא הצלחתי לעצום את עיניי ולחוש ביד עדינה מלטפת
את פניי, שומעת נשימות איטיות וקצובות בצידו השני של הקו,
שמרגיעות ואומרות כל כך הרבה מבלי לדבר.

כבר הרבה זמן שלא חיבקתי וייחלתי שהחיבוק לעולם לא יסתיים, כפי
שאני מייחלת כאשר אני כורכת את זרועותיי סביבך בתשוקה.

כבר הרבה זמן שלא מצאתי את עצמי חושבת על מישהו מהרגע שאני
פוקחת את עיניי בכבדות בבוקר ועד הרגע בו אני עוצמת אותן
בלילה, וגם אז אני עוד חושבת וחולמת.

כבר הרבה זמן שלא התרתי לעצמי להרגיש, להסיר את השכבות,
אחת-אחת, ללא מסכות, ללא רבדים מיותרים,  ללא מחשבות מסובכות,
פשוט אני.

כבר הרבה זמן שלא ספרתי את הימים, השעות, הדקות, השניות, עד
המפגש הבא, כפי שאני מוצאת את עצמי סופרת מאותו רגע שאני נפרדת
ממך, בשעות הקטנות של הלילה.

כבר הרבה זמן שלא התרגשתי כשנשקו על שפתיי ברכות, אחזו בחוזקה
את כף ידי והביטו בעיניי, כפי שאני מתרגשת בכל פעם מחדש כשאתה
עושה זאת.  

כבר הרבה זמן שלא הרגשתי את ההרגשה הזאת שמתפשטת לה לאורך החזה
כאשר אני שומעת את אותן שלוש מילים ויודעת שהן אמיתיות.

כבר הרבה זמן שלא אהבתי כפי שאני אוהבת, אותך.