איילת אין / הרגל |
חיים בתוך מסך רטוב של התבלות
מתי שוב אקטוף, כמו פעם,
פירות בשלים של יגע.
עוד עצב צר מכסה את החלונות,
הרטוב בפנים מציף, כמו שקט
שפעם ידענו לקרוא לו בשמות.
ופיתאם בוסר.
תקופות שסוגרות את הדלת תמיד
מזכירות כמה רטב
אבדן חסר מנוח כמו אבל,
לא כמו פעם.
והמים רועשים מרוב חמקמקות
מתי אדע לעוף כמו אמץ,
דבר אינו חסר, זהו רק צל המסתיר
זאת רק אני המסתירה
תכף אשוב, רק שכחתי את המחזוריות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|