|
הרים לעולם לא ייפגשו,
אך אותך עוד אראה אחי.
כי החיים כשבילים מתפתלים.
מתנגשים ומתפצלים, מתקצרים ומתארכים.
ניפגש כקירות בקצוות.
פגישה קלה, זיכרון חלוש.
כי החיים לפעמים הם קורסים
ולפעמים הם עומדים ברוחות פרצים.
קידה שקטה בקרן רחוב.
ואז נלחץ גם ידיים רכות.
כי החיים לרוב הם ממשיכים,
אבל לפעמים הם עוצרים ונודמים. |
|
|
אני זוכרת את
הימים הטובים,
כשהייתי צעירה.
לא הייתה יצירה
במדינה שלא עברה
אצלי, אבל היום,
עם האינטרנט
שלהם וכל
הטכנולוגיה, יש
להם אחת חדשה
וכולם שכחו
ממני...
עצוב לחשוב
שהחליפו אותי
בחדשה.
מיומנה של במה |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.