|
טלי רו / שיר לירושלמים העצובים |
אנו תולים את יהבנו
בכבלי פלדה
ומכנים אותם "מיתרים"
כאילו היה כובדנו נפרט
באצבעותיו העדינות
של דוד המלך.
כאשר בני דור הפלגה
בנו את המגדל הגבוה
שלהם
אלוהים כעס, כי הלא
הוא נמצא בפרטים הקטנים.
אבל
אם אלוהים תחוב
בזקנו העבוט של צדיק
אז אני
באמת
לא מבינה כלום מהחיים שלי. |
|
|
-אמנון, תגיד
ינתי פרזי.
-ינתי פרזי.
-אה... משהו כאן
לא בסדר... תגיד
שוב.
-ינתי פרזי. נו,
מה העניין? למה
אתה רוצה שאני
אגיד את זה? מה
זה בכלל?
-אה, הבנתי
עכשיו מה הבעיה.
הייתי צריך
להגיד לך שתגיד
את זה הרבה
פעמים רצוף,
ככה:
ינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזיינתיפרזי.
-מה, זיינת
פרה?
אפרוח ורוד,
בעוד דו שיח
ברומו של עולם
עם אמנון
ז'קונט, חופר
לעצמו את הבור. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.