|
שיחקנו "חפש את המטמון".
תום החביא את ארבעת הפתקים בכל מיני מקומות וצייר בשבילנו
חיצים על הכביש ועל המדרכה.
אחרי שעה בערך הוא חזר ואמר:"אתם יכולים להתחיל".
הלכתי עם אגם.
בהתחלה היה קל ומצאנו מיד את רוב הפתקים.
אחד היה מאחורי העץ המוזר שבחצר בית הספר. שני היה מתחת לספסל
הירוק בגן ממול למגרש הכדורגל. שלישי היה קשור בסרט שיער לגזע
של השיח הסגול שרואים ממש מרחוק.
לפי החיצים הפתק האחרון היה צריך להיות בתוך החומה של הגן
הציבורי. חומת אבן אפורה עם פתחי צינורות ניקוז.
לא מצאתי שום דבר והחלטנו לוותר.
אגם מצאה פתח ניקוז נוסף שלא ראינו בהתחלה וקראה לי:"רגע, בוא
תבדוק פה למעלה, אני לא מגיעה".
עמדתי על קצות האצבעות והכנסתי את היד בזהירות לתוך פתח הניקוז
האחרון בחומה.
הפתח היה קריר יחסית ודי לח ולא הרגשתי בהתחלה כלום.
הכנסתי את היד עמוק יותר.
הרגשתי משהו מחוספס, רך, דביק וקצת זז.
משכתי אותו החוצה.
זה היה גור חתולים רקוב, מלא רימות זבובים.
אגם צרחה וברחה.
דבוק אליו היה הפתק. פתק המטמון האחרון. |
|
|
"פעם, לפני שנים
רבות. הסלוגנים
פרסמו את הבמה
ומשכו את העין.
היו אפילו כאלו
מצחיקים, או
מתוחכמים. ואז,
יום אחד. הגיע
אדם (שלא אנקוב
בשמו) שבגללו
הסלוגנים הפכו
לערמה של
שטויות. השטיות,
נכתבו בתחילה על
ידיו ולאחר מכן
אנשים מטופשים
(עם שמות
מטופשים לא
פחות) הצטרפו
אליו. וכך הפכו
הסלוגנים
לגיבובים שכולנו
מכירים ואוהבים
- הסוף."
צרצר מטופש מספר
לילדים בגן את
"אגדת
הסלוגנים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.