נגעתי פעם
בנערה שביקשה לחבק את הירח.
לבושה בשמלה לבנה,
היה עורה רך כנוצה.
אמרתי לה,
אמנם עומדות שתי רגליי נטועות בקרקע,
הרי שאוהב אותה יותר משיוכלו גם כל הכוכבים.
נגעתי בפניה,
אך היא בשלה, לוחשת לירח,
קולה שבור וליבה שלם.
התרחקתי והלכתי,
ומתוך רחש הגלים שמעתי את קולה,
מבקשת ומתחננת ולא זוכה לכל תשובה.
לא שכחתי.
כיצד אפשר לשכוח אותך נערה?
לא מבקשת לך זהב, לא שררה,
רק לחבק כוכב לבן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.