עוצם עיני,
מביט לעבר החלום,
בתפילותיי נזכר רק בטוב,
והלילות והימים הם כאחד
עבורי.
הייתי מאושר לא לדבר,
לצמוח למעלה,
הייתי מקווה.
פורש ידי לעבר האופק,
פורש עיני לעבר העננים,
שיפקחו בחלוף השנים.

והייתי מקווה לטוב,
הוא עוד יבוא,
והייתי מספר סיפורים על אושר
שקיים במקומות אחרים,
הייתי מאושר ועכשיו לא,
הייתי פגום ועדיין,
משהו בי נשבר,
נשארה לי האמונה.

קובר את חיוכי,
לעת עתה הוא לא נחוץ לי,
משפיל את תקוותי,
שתעלם מאמתחתי,
משמיד כל זכר לשפיות,
בין כה וכה היא לא פרקטית,
הלוואי ויהיה בי כוח
להישאר אמיץ ולברוח.

הייתי הכל,
היית מאושר עד סוף העולם,
בניתי לי חומות להגן מפני
כל המלחמות - הפנימיות,
החשוכות, חסרות התוכן
והמהות,
הייתי, עכשיו כבר לא.

הייתי מקווה שיחלפו השנים,
ימותו האנשים הרעים.
הייתי מבין שאין דבר יותר קשה
ממך.
הייתי מסוגל לא להסתכל על העבר
ולהגיד כמה טעיתי וכמה לא.

הייתי.
1.1.08