ולא רק הרגלי הניקיון
הרגלי הזיהום אף הם הופכים רוטינה
ומה הטעם באיסוף של כאוס המסודר ממילא שורות שורות
כרעיון מהפכני אשר נולד שחוק ולעוס
ופירוריו המתפזרים-
לחם ומים לקלי הדעת.
ומה הטעם בקונספציה יומרנית
המדברת את עצמה לדעת
כשהשעון והישן המבקש להתעורר - אחד הם
ומעצם היותם מאבדים משמעות
ספק אם הייתה.
כאותן גדרות תייל
שכמו מבקשות לחרוט על עורי
ולהותיר בו שבילי בריחה נוטפים
וכשאינן-
עוצמתן גדולה פי עשרות מונים
והעור כמו מצטלק מעצמו.