אני יוצאת וטורקת את הדלת בפעם האחרונה
הכאב הולם לב בחוזקה בזעם העצור הנצור
עוקרת את הלב החם והאוהב והכואב ומנפצת
לרסיסים.
שלא יאהב הלב! שלא יאהב יותר!
איך בעצם משוררים כזה מן כאב?
 
אני נועלת את הדלת
ויורדת במדרגות מהדירה הקומפקטית המתוקה
והריקה
ששכרתי אתמול
אחרי מרתון מיגע ומתיש
חוצה את הכביש  
רוח קרירה סתווית בוקרית שכזאת
מקדמת את פני
אני מתיישבת כמו תמיד
בשולחן הפינתי העגול
מאחור  
המלצרית החמודה מיד מגיעה ומברכת אותי בבוקר טוב
ומניחה את התפריט על השולחן
בשבילי היום רק הפוך קטן בבקשה אני אומרת
ובקול רם
       בוקר טוב עולם בוקר טוב עולם
עם עיניים בורקות דמעות
מחנק בגרון
וחיוך אחד קטנטן
מוציאה דף מקומט מהתיק שולפת את העט
וכותבת מודעה באותיות של קידוש הלבנה

        בוקר טוב עולם בוקר טוב עולם
       לב מנותץ לרסיסים מחפש אמן פסיפס
        וקומקום חשמלי וכירה ארון ומיטה כרית ושמיכה ומה עוד?
מה?
                      להתחיל שוב הכל מההתחלה.