כמה אני מרשה לעצמי להיכנס לפנטזיה הלא ברורה הזו שלנו, בלתי
יאומן.
אני לא חושבת שאתה חדש לי. אני מכירה אותך מאז ומתמיד, אני
מכירה אותך שנים.בראש שלי.
אני חולמת בהקיץ כשזה נוגע אליך, כשזה מגיע לליטופים שלך בי
כשאני עוצמת עיניים.
אני מרשה לעצמי להרגיש כל כך הרבה, בכל כך קצת זמן.
אתה מצוייר. אתה יצירת אומנות, מאסטר פיס.
לשכב איתך באותה מיטה כשראשי מונח על כתפייך וכששפתיי מתחככות
בחזה היפייפה שלך, וידך מלטפת את שערי ברוך ועדינות כאילו אני
עובר שרק נולד. כל האהבה הזו שאתה מציף כלפיי, לפעמים זה כל כך
לא אמיתי שזה אמיתי.
כשאני מעבירה את נשמותיי ברוגע אל פנייך, כשעיניי
עצומות,וכשאנחנו מתחברים לנפש אחת, לגוף אחד עם שתי נשמות, שם
זה מתחיל להיות רציני.
אנחנו לא צריכים ברית נישואין, ברית האהבה שלנו חקוקה
בזכרונינו והיא תישאר במוחנו לעד.
אהבה כזו לא תמצא אפילו בספרים, אנחנו רומן משל עצמינו, אנחנו
מכתיבים את הפרק הבא תוך כדי שאצבעותייך נוגעות בידיי ומתחברות
באיטיות לחריצים הקטנים שבין אצבעותיי...
וכשאנחנו עושים אהבה, אז אנחנו עושים אהבה פשוטו כמשמעו,אני
מרגישה אותך בתוכי, אני מרגישה את רוחך המדהימה מטיילת איי שם
בגופי ומעירה את הלב שלי לחיים, גורמת לו לרקוד ולקפוץ מאהבה.
מאכילה אותו בנאמנות דבקות ומסירות.
אני מרגישה את התשוקה שלך...
שלנו...