אורות העיר מתווים לי
בעיקר את גבולות החשיכה.
והיא אורבת
בפינות הסמטאות
היכן שאני נוטה
לאבד את עצמי
מאוד. לצפות
בדם מטפטף
בסדקים
במרצפות
ומתעצם לצל ענקים
למרגלותיי. הידיים
רוחצותלוחצותצופפות
ואני כבר
           רחוק רחוק.

הציפור בגן
משקיפה ממעל
כיצד אני זורק צילי לים
אך הוא שב;
מטיב לשחות.
שוב ושוב זורק
כוחי אוזל
אצבעותיי נרפות.

הליל אז אותי תופס
בטופריו
כינשוף ל

           י

           פ


           ו



           ל
מגובה רב
אל האספלט בטיילת.
שם. אף אדם
אצבע לא ינקוף.
החוף לוחש
קרובקרוב
כבות עיניי עד
אין-מכאוב
יבוא עובד הניקיון
של העירייה
         
                 - ויאסוף.