א     גמדים הם עם כזה. אפשר להכליל אותם ולומר שהם כולם
נמוכים מאוד-מאוד. שכל מי שאינו גמד, הוא מאוד גבוה.

הם נולדים נחמדים, אבל האנשים הגבוהים מעצבנים אותם! מלטפים
להם את הראש אפילו אם הם מבוגרים יותר, שרים להם שירים מצחיקים
ומסתכלים עליהם ברחמים. זה מקשה להם את הלב ומוריד להם את
הביטחון העצמי כבר מגיל צעיר. אחר-כך הם מתרגלים ללכת עם
הגיבנת הזאת של הצוחקים והמרחמים.

אני נלחמתי כנגד התופעה הזאת בחוכמה רבה. נלחמתי בכל כוחותיי,
שהלב לא יקשה. ניסיתי להבין אותם, לאחר שדאגתי להיות תמיד חכם
יותר מהם. תמיד חכם יותר מהם! אני חושב גם שהצלחתי. היה לי
יחסית קל יותר להצליח. הייתי בערך מטר שמונים ס"מ פלוס קצת, זה
גמד גבוה!

הגבוהים לא החשיבו אותי גמד בזכות כך. הם הבינו שלעתים אני
נמוך מאוד-מאוד, שזאת ההגדרה של גמד, אבל לא הרגישו שהם יכולים
ללטף לי את הראש, לשיר לי שירים ולהסתכל עלי ברחמים.

החוכמה, תווי הפנים היפות, הלבוש הזרוק והמטופח, ההליכה הזקופה
והגאה, והכבוד, שכל מכרי רחשו לי, אילצו את אותם גבוהים לכנותי
"נמוך". כשמישהו הוא נמוך, זה אומר שהוא גבוה-נמוך! העדפתי
שיקטלגו אותי כגמד גבוה, אבל הם לא הרגישו כך.    


ב     בינתיים, מונה חזרה ממסע קניות בלונדון, מלאת ריגושים
לראותני. גם אני נמלאתי ריגושים לראותה. בשדה-התעופה, נפלנו זו
לזרועות זה, לעיניהם הפעורות לרווחה של הוריה. הם ידעו שאנחנו
ביחד, אבל אף-פעם לא ראו את הבת שלהם מתחבקת עם גמד! ועוד
לעיניי כל האנשים החשובים!

הם סובבו את הראש במקרה, ואחר-כך נאלצנו ללחוץ ידיים בפרהסיה!
באותו רגע הרגשתי בדחף פתאומי למקד להם את הדמיון, וצבטתי את
מונה בישבנה!