קוביות קרח
ריח קפה בשיער
אפרסק בודד

אם אני לא מצליחה לישון
מתהפכת במיטה
מחבקת את הכרית
כוס גבוהה ושתי קוביות קרח

אולי עדיף לוותר לזה עכשיו
כי בעצם אפשר לישון מחר אחר הצהריים.

כל כך הרבה זמן מאז שישבתי על החלון
עם מוזיקה, עם ידיעה שיחלוף ואחלוף
והיה אז חשוך וגשום וקדום
ומלא תקווה.

הייתי מחבקת ומנשקת אז, בדיוק כמו היום.

שני מכתבים שלא נענו, חצי חיוך בפסטיבל
עיניים תכולות, שני קרחונים קורעים לי את הרשתית.
לא ידעתי שזה יהיה ככה.

בדיוק שמונה עשר חודשים אחרי הפרידה
עליתי על מטוס.
יש לי זיכרונות מאד ברורים
של כל השירים שבחורים השמיעו לי.