"וייכלו המים מן החמת ותשלך את הילד תחת אחד השיחים", בראשית,
כ"א ט"ו.

אתה היושב מנגד
אל תקטוף את פרחי הגן
כי השחירו.
"מים. מים", נשאו הפרחים את קולם ובכו
ולא עוד חיוך עתיר צבעים על פניהם.

כלו המים מן החמת
יבשו הבארות
ועבים שריחפו בשמיים
לא המטירו מימיהם.

נטלתי מלוא חופניים חולות-מדבר
ידיי סחטו סחטו
וטיפה לא נטפה.

אלוהים לא שמע את קולות הפרחים
לא פקח את עיניי
מלאכו לא קרא מן השמיים
ולא נגלו עינות-המים.

עתה אשב הרחק מנגד
ואל אראה במותם של פרחים.