(עם שמץ תקווה)

היום שוב ראיתי אותך,
אך זו הפעם הראשונה
שבה גם הסתכלתי.
ואתה לא ראית אותי.
היום שוב שמעתי אותך,
אך זו הפעם הראשונה
שבה גם הקשבתי.
ואתה לא שמעת אותי.

אולי זאת אהבה.

ספק רב אם אי פעם
תדע על קיומי.

הבט בי,
האזן לי,
דע לקרוא
בין השורות.

הייתי רוצה שתהיה שלי
ואני אהיה שלך.
הייתי רוצה שתראה
כמה יפים יכולנו להיות,
כמה זכים.

אם הייתי יכול
הייתי צועק
עד קצה היקום
כדי שתשמע.

אם הייתי יכול
הייתי עוצר את הזמן,
מקפל את החלל,
מכופף את חוקי המשיכה,
משנה את האיזון
כדי שאפול אליך, איתך,
כדי שתיפול אלי, איתי.

אולי זאת אהבה.

אך חייך נעים במעגל אחד,
סובבים סביב השמש שלך.
ואני, מהגלקסיה שלי,
ממרחק שנות אור,
יכול רק לשלוח
חללית גישוש קטנה,
שאין לדעת אם תנחת בבטחה
בפלנטה שלך,
ואין לדעת אם תמצא שם
אי אילו סימנים,
או אם תשוב בשלום.

ספק רב אם אי פעם
תדע על קיומי.

אך אין לדעת...
אולי ביום מן הימים
נתנגש,
ניפגש.

ואז אומר לך
את מה שלא העזתי
לומר היום
ואצחק
ותצחק
ונצחק
ונבכה
ונאהב.

אולי.

14/9/2008