יד מהססת נשלחת
לעבר המחברת.
כשאני לא יודעת מה לכתוב
קצת מתהפכת לי הבטן
ותחושה מוזרה משתלטת עליי.
מביטה במראה
זו אני?
אני שואלת את הבבואה
או שהיא שואלת אותי.
מחייכת שוב
אבל עדיין לא מאמינה
לעצמי
יש רגעים שאני מרגישה
כאילו אני מסתכלת על חיים של מישהו אחר
מהצד
רגעים שאני מרגישה
שהחיים האלה
יפים או לא,
הם בכלל לא שלי.
פעם, היו דברים יפים
שהייתי כותבת
כזו נוסטלגיה
לעיין במחברות ישנות
לפעמים אני מרגישה קצת
כאילו "איבדתי" את זה
נו, את היכולת לכתוב.
ואף אחד בכלל לא רואה
איך הכותבת שבי דועכת
והופכת למעבדת מחשבות בלבד
לאוגרת.
דפים ריקים זועקים אליי
כשהשורות מתערפלות
כתבי אותנו!
אבל אני לא. |
