|
יד מהססת נשלחת
לעבר המחברת.
כשאני לא יודעת מה לכתוב
קצת מתהפכת לי הבטן
ותחושה מוזרה משתלטת עליי.
מביטה במראה
זו אני?
אני שואלת את הבבואה
או שהיא שואלת אותי.
מחייכת שוב
אבל עדיין לא מאמינה
לעצמי
יש רגעים שאני מרגישה
כאילו אני מסתכלת על חיים של מישהו אחר
מהצד
רגעים שאני מרגישה
שהחיים האלה
יפים או לא,
הם בכלל לא שלי.
פעם, היו דברים יפים
שהייתי כותבת
כזו נוסטלגיה
לעיין במחברות ישנות
לפעמים אני מרגישה קצת
כאילו "איבדתי" את זה
נו, את היכולת לכתוב.
ואף אחד בכלל לא רואה
איך הכותבת שבי דועכת
והופכת למעבדת מחשבות בלבד
לאוגרת.
דפים ריקים זועקים אליי
כשהשורות מתערפלות
כתבי אותנו!
אבל אני לא. |
|
|
מאיפה לי לדעת
שכל החותמים
בסלוגנים הם
אנשים שונים ולא
אדם אחד,
אולי זה זה
שמאשר את
הסלוגנים, אולי
איש לא שולח לו
כלום והוא נאלץ
להמציא הכל
הכל חוץ ממני
ומהסלוגן הזה?
אנתרופולוג
קליני
חי וקיים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.