נועה ישבה על הספה וניסתה להסתיר את הכרס שלה.
כולם ידעו שהיא שם, היא ידעה שהיא שם, חברים שלה ידעו שהיא שם
וגם אורן שישב עכשיו לצידה ידע שהיא שם.
ועדיין, היא משכה אליה את הכרית, הניחה על ביטנה המשתפכת על
גדותיה וישבה כפופה.
היא לא אצילית, סבתא תמיד אומרת לה "תזדקפי" אך אם תזדקף ביטנה
תוצג לעיני כולם ולעיני אורן במיוחד.
אם כך בהשוואה זריזה שהעבירה בראשה החליטה כי עדיף שתשב מכופפת
עם הכרית האדומה על ביטנה.
למרות,
שכולם ידעו שהיא שם...
הבטן.

ואורן,
הוא בכלל לא לטעמה.
כבר שנים, כמעט עשר שנים שהוא לא לטעמה.
והנה הוא מתחיל לספר לה על השמועות שיש עליו בעיר.
שהוא הומו, ושזה לא נכון.
נועה בכלל שכחה, היא אף פעם לא ראתה אותו כגבר מושך, היא סתם
הייתה נוגעת לו מידי פעם בזין
כי הוא ביקש ולה לא אכפת, היא הרי נגעה בכ"כ הרבה זרגים
בחייה.
עכשיו כשהיא מעבירה בזיכרונה במהירות את עשר השנים האחרונות
שהיא מכירה אותו היא חושבת לעצמה שאולי השמועה נכונה.

הוא לא נראה לה גברי במיוחד, היא יכלה לדמיין אותו גוהר על
אחוריו של גבר אחר.

הוא המשיך לדבר על גברים ועל סקס.


הכרית זזה והידיים של אורן עולות על האזור שהיא כה שונאת
בעצמה.

היא מזיזה את ידיו ומיד מניחה את שלה על הזין שלו כדי שלא ייגע
בה.
לא אכפת לה לגעת בזין שלו למרות שהיא לא ממש מעוניינת, היא רק
מנסה להסיט את ידיו מהכרס שלה.


"הוא בטח רגיל לנערים רזים"

היא חושבת.