"אנא ציין בבקשה את שמך"
"סופר"
"משפחה?"
"מן"
"מר סופרמן, אתה מוכן לציין לפרוטוקול את מספר תעודת הזהות
שלך?"
"אמממם... אין לי"
"מ'זתומרת?  איך אין לך?"
"ההורים שלי אף-פעם לא אימצו אותי באופן חוקי, אז אין לי תעודת
זהות"
"כן, אבל כשנולדת אז הנפיקו לך תעודת לידה עם מספר תעודת זהות,
לא?"
"נולדתי בקריפטון, אין לנו שם תעודות זהות"
"איפה זה?   ליד פתח-תקווה?"
"חס-וחלילה. קריפטון הוא כוכב שהתפוצץ לפני שנים רבות. אני
מגלקסיה אחרת בכלל."
"האם אתה בעצם מודה שאתה חייזר?"
"אמממם...  כן, אני מניח."
"לא אמור להיות לך ראש ממש גדול כזה ואצבעות ארוכות?"
"אל תאמין לכל מה שאתה רואה בטלוויזיה"
"הבנתי אותך. ואיך בדיוק הגעת לפה?"
"לא עברנו על זה כבר?"
"אדוני, אני מבקש להזכיר לך שאתה תחת שבועה ואתה תענה על כל
השאלות שיש לי אליך!"
"טוב, אז לפני שנים רבות הכוכב שלי, קריפטון, התפוצץ. ואבא
שלי, ג'ור-אל, שידע שהוא הולך להתפוצץ, שם אותי בתוך חללית
ושלח אותי לכדור-הארץ. אומצתי ע"י זוג חשוך-ילדים ש-"
"אנחנו מדברים על אותם אנשים שאימצו אותך באופן לא חוקי?"
"כן, ג'ורג' ומרתה קנט"
"אני מבקש לכתוב בפרוטוקול שהנתבע האשים את ג'ורג' ומרתה קנט
באימוץ בלתי-חוקי ועזרה למהגר בשהייה בלתי-חוקית, ועדות זו
יכולה לשמש לתביעה נוספת"
"היי, מה לעזאזל אתה-"
"מר סופרמן, בבקשה אל תפריע. אני בסה"כ עושה את תפקידי בתור
התובע הראשי של מדינת ישראל. אנא, המשך בסיפור שלך"
"איפה הייתי?"
"אומצת ע"י זוג חשוך-ילדים..."
כן, נכון. אז הם אימצו אותי. הם היו אנשים טובים. נתנו לי
קורת-גג, האכילו אותי, לימדו אותי להבדיל בין רע לטוב, נתנו לי
להשאר מאוחר כדי לצפות במק'גייוור. הם היו הורים מאוד טובים"
"תן לנו לשפוט את זה, הא?"
"בכל אופן, כשבגרתי והגיע הזמן לעזוב את הקן, נסעתי אל העיר
הגדולה ו-"
"האם עכשיו מדובר בפתח-תקווה?"
"מה? לא! איכסה!  מה יש לך מפתח-תקווה?   הגעתי למטרופוליס. זה
בארה"ב."
"אוקיי, תמשיך"
"התקבלתי לעבודה ככתב בדיילי-פלאנט. עבדתי שם ביחד עם לואיס
ליין וג'ימי אולסון"
"כיצד אתה תסביר ששני אלו, כאשר נשאלו עליך כעדות אופי, העידו
בשבועה שהם מעולם לא עבדו איתך, אלא עם בחור תמהוני בשם קלארק
קנט?"
"ברור שלא!  זה בגלל שלבשתי תחפושת כשהייתי איתם!"
"האם מדובר בתחפושת הזו?
"כן"
"מבקש לרשום לפרוטוקול את מוצגים 17ד' ו-17ה'.  האם הנאשם מוכן
לזהות אותם לפרוטוקול?"
"בוודאי. מדובר בחליפת עסקים, ובמשקפי ראיה "
"זו התחפושת שלך?"
"היי, זו לא אשמתי שהם לא זיהו אותי..."
"תמשיך בבקשה את הסיפור שלך"
"ובכן, עזרתי לאזרחי ארה"ב כאשר הצלתי אותם מספר רב של פעמים
מתאונות רכבות, מטוסים מתרסקים, הרי געש מתפרצים, פושעים
מסוכנים..."
"וכיצד בדיוק עשית זאת?"
"מה, איך הצלתי את האנשים?"
"כן. האם טילפנת למשטרה?  האם התנדבת במשטר האזרחי?"
"לא... אני... אתה יודע... סופרמן"
"אתה מוכן להיות יותר ספציפי בבקשה?"
"אם אני חייב...   ובכן, כפי שכבר שמעת בעדות של הרופא שבדק
אותי, אני יותר מהיר מקליע וגם יותר חזק מכל מתכת, בנוסף אני
גם יודע לעוף ולירות קרני לייזר מהעיניים. אתה יכול להבין איך
היכולות האלו די שמישות כשיש צורך לעצור מטוסים בזמן ההתרסקות
שלהם, רכבות שנפלו מהמסילה, מפעלים כימיים שהתפרצו ו-"
"קצת יותר מידי פעמים, לא היית אומר?"
"אתה רומז משהו?"
"חלילה, סתם נראה לי נוח שכל פעם שקורה משהו כזה, אז אתה היית
בסביבה כדי להציל את האנשים. נוח מאוד"
"אתה מאשים אותי בחבלה בזדון?"
"עדיין לא, מר מן, עדיין לא. אתה פה רק על חטיפת ראש-ממשלת
ישראל"
"בפעם המאה: לא חטפתי אותו!"
"לצערך הרב, מר מן, שמענו פה במהלך היומיים האחרונים מספיק
עדויות של אנשי משמר, שטענו שאתה פרצת למשרדו של ראש-הממשלה
ולקחת אותו איתך!"
"אתה חייב להבין ש-"
"לא, מר מן הנכבד, אתה חייב להבין שהגעת למדינת חוק ומשפט,
ושאינך יכול להתפרץ ללשכתו של ראש-הממשלה מתי שעולה על רוחך
ולחטוף אותו רק כי אתה חושב שאתה צודק!"
"אבל אני צודק! הוא אשם בכל מה שקורה במדינה שלכם!"
"חף-מפשע עד שתוכח אשמתו, אתה מכיר את הביטוי הזה?"
"כן..."
"קצת יותר חזק בבקשה, כדי שאני אשמע"
"כן, כן..."
"יפה. עכשיו, הסבר בבקשה לבית-המשפט כיצד מכתב במטרופוליס
שנמצא, בטעות או לא-בטעות, בקרבתם של אסונות הרי-גורל אתה מצאת
את עצמך במדינת ישראל חוטף את ראש-הממשלה שלנו"
"זה לא... תקשיב, אני הייתי במטרופולין, עוזר לאמריקאים
החביבים, רודף אחרי האויב המושבע שלי, לקס לות'ור, ואז יום אחד
קיבלתי מכתב מילד שגר בישראל"
"האם זה המכתב המדובר?"
"כן, אני אזהה בכל מקום את הכתב של הבנזונה הקטן"
"אני מבקש ממך לשמור על השפה שלך. ולפרוטוקול אבקש להכניס את
מוצג 20א'. מר סופרמן האם תוכל להקריא לנו את המכתב בבקשה?"
"כן, אהם אהם...   'סופרמן היקר, אני מעריץ גדול שלך. המדינה
שלי, ישראל, מלאה צרות ורציתי לדעת אם תוכל לבוא להציל
אותנו.'...   חתיכת חולרה"
"מר מן, זו אזהרה אחרונה!"
"אתה לא קולט שהכל היה תחבולה?   הוא ידע שאם אני אגיע לפה אני
לא אוכל לעזוב! הוא ידע שאני אהיה עמוס בכ"כ הרבה עבודה שאני
בחיים לא אוכל לחזור למטרופולין!"
"האם אתה טוען לקנוניה?"
"לא, לות'ור הוא נבזה שיכול לשים לך קריפטונייט בקורנפלס שלך,
אבל הוא בחיים לא היה עושה לי משהו זדוני כמו לשלוח אותי
לישראל. יש בינינו כבוד הדדי"
"אם כן, למה באת?  אתה לא צופה בחדשות?"
תראה, אם הייתי רק פותח YNET לפני שדרכתי פה אז הייתי יודע
לשמור מרחק מהמדינה המטורפת שלכם, אבל לא עשיתי את זה. רק באתי
וכבר הוקפתי בצרות של אנשים, אני לא מצליח להרדם בלילות מרוב
התלונות שאני כל הזמן שומע בעזרת הסופר-שמיעה שלי"
"אהם-פאג-אהם"
"מה אמרת?"
"כלום כלום. אתה מוכן לפרט?"
"בוודאי!  עוני, שחיתות, חברות סלולאר שדופקות אותך עם מכשיר
דור-שלישי למרות שלא רצית אחד כזה, הורים שרוצחים את הילדים
שלהם, עשירים שמבזבזים 70 קוב מים כל יום על הבריכה שלהם בזמן
שהכנרת מתרוקנת, דתיים שלא מתגייסים לצה"ל, הפועל תל-אביב! זה
היה נוראי! לא ידעתי מאיפה להתחיל"
"ולמה לא עזבת את ישראל?"
"האלו, אתה לא מדבר פה עם איזה קוויטר כמו ספיידרמן שברגע שלא
מתאים לו הוא זורק את המסיכה שלו! הייתי מתוסכל מכל הצער
והכאב, אתה חייב להבין שאני לא רגיל לדברים האלו!  אני רגיל
לעלמות במצוקה שנתקלות בשודדי תכשיטים בסמטה אפלה! אני רגיל
להוריקנים שמאיימים למחוק ערים שלמות!  אני רגיל לפצצות
אטומיות שעומדות להתפוצץ ולמחוק חצי מאוכלוסיית ארה"ב!  אני לא
רגיל למשפחות פשע ששמות מטעני-צינור ליד גנים של ילדים!"
"למה לא נתת למשטרה לטפל בזה?"
"הצחקת אותי!  אפילו לתת דו"חות חניה כמו שצריך הם לא יודעים.
אתה יודע איזה זין זה למצוא חניה ברחוב שלי?"
"אל תשנה את נושא הדיון! אני רוצה להבין איך אתה החלטת להגיע
למשרדו של ראש-הממשלה ולחטוף אותו!"
"תבין, ישבתי ימים מתוסכל בחדר שלי.  קראתי אלפי מאמרים על
ההיסטוריה, פרשנויות של בכירי העיתונאים, נפגשתי עם מיטב
המוחות הישראלים, וכולם גרמו לי להבין שהצרה מתחילה מלמעלה!"
"כלומר?"
"הדג מסריח מהראש!"
"כלומר?"
"נו! אני רוצה להגיד שכל הבעיות שלכם מתחילות כי המנהיגות שלכם
דפוקה!
אי-אפשר לצפות מהעם להתנהג כמו שצריך ולעזור אחד לשני כשרואים
שהממשלה שלכם מלאה בשחיתות ובאנשים שעושים הכל כדי לעזור לעצמם
ולמקורבים שלהם בלבד במקום לעזור לעם שאותו הם אמורים לשרת!
"אתה רוצה להגיד לי שבוש הוא מנהיג כזה טהור?"
"בוודאי שלא, אבל באמריקה זה שונה!  שם מספיק שתשמש להם דוגמא
והכל יהיה טוב!
מספיק שתעזור לזקנה אחת לחצות את הכביש ויהיו אחריך עשרה ילדים
שיעזרו לכל הזקנות שהם יפגשו ברחוב. בישראל זה לא ככה"
"למה אתה מלכלך ככה, זה לא יפה"
"מתי אתה עזרת אי-פעם לזקנה לחצות את הכביש?"
"אנחנו לא דנים פה בי, מר מן. להזכירך אתה פה מואשם בחטיפה"
"זה לא משנה מה הייתי עושה, בשבילכם אני סתם מישהו שלובש טייץ
כחול ומעליו את התחתונים האדומות שלו. אף-אחד לא לקח ממני
דוגמא כי אתם מושפעים מידי מההנהגה שלכם. וזה לא חשוב אם מדובר
בראש-הממשלה הנוכחי או הקודמים לו, יש לכם פה משהו רקוב
מהתחתית.
הישראלים דואגים רק לעצמם, תמיד חושבים על איך שלא יעבדו עליהם
ואיך לעבוד על אנשים אחרים. הם קוראים כל בוקר את העיתון
ומצקצקים בלשון כשהם רואים שמפלס הכנרת יורד וזועמים שלא
פותחים כבר מפעל להתפלת מים, אבל כשמגיעים אליהם הביתה ומבקשים
מהם לשים חסכ"מים על הברזים כדי שיצרכו פחות מים אז נתקלים
בסירוב כי 'אני לא מוכן להתקלח בלחץ מים נמוך!'...  אתה קולט
עם מה הייתי צריך להתמודד פה?"
"מר מן, אני משתתף בצערך, באמת. אבל איך הגעת למסקנה שאתה צריך
לחטוף את ראש-הממשלה?"
"לא חטפתי אותו! בסה"כ רציתי לדבר איתו. בארה"ב לו רציתי לדבר
עם הנשיא או עם הגנרל הראשי של הצבא אז הייתה לי דלת פתוחה
למשרדם 24 שעות ביממה. פה רק ניסיתי להתקרב אליו והרימו מטוס
קרב לאוויר כי חשבו שאני עצם זר. השב"כ לא נתן לי להתקרב
אליו"
"יכולת לבקש פגישה אישית דרך המזכירה שלו, אתה יודע"
"ניסיתי! אתה לא חושב שניסיתי? אבל נדחיתי כל הזמן כי
ראש-הממשלה נגרר מחקירה לחקירה, ולפעמים גם את המזכירה שלו
אי-אפשר היה להשיג...  זה היה מאוד מייאש"
"ולכן חטפת אותו"
"תראה, הייתי לחוץ. רק רציתי לשוחח איתו. להראות לו שאפשר גם
אחרת"
"אתה לא משער שראש-הממשלה קצת יותר מוטרד מבעיות-חוץ כמו סוריה
או איראן או החמאס?"
"זה אחד הדברים שרציתי להגיד לו שאני אעשה!  הוא רק צריך לדאוג
לכל הבעיות הפנימיות"
"אתה מצפה שראש-ממשלה אחד יטפל בכל הבעיות שיש בישראל?"
"בוודאי, אתם לא מצפים ממנו את זה?"
"אתה מצחיק מר מן, אתה יודע את זה?   כאילו ששכחת שאנחנו חיים
במציאות.
מציאות שיש בה משפחות עניות, ומערכת חינוך דפוקה, וועדי-עובדים
שפותחים בשביתות על כל דבר קטן, ואשכנזים מול מזרחים, והורים
שרוצחים ילדים בני ארבע, ותאונות דרכים, ונגדים אוכלי-חינם,
וצעירים שאונסים ילדות, וחברת-חשמל שמחזיקה בביצים את המדינה
הזו, וריבים משפחתיים, ושכנים שלא משתיקים ת'כלב המזדיין שלהם
כבר ארבע שעות, ונער שנדקר רק כי הוא רק הסתכל על איזו
מפלצת-מאופרת שהיא במקרה החברה של איזה ערס, ופקקים כל בוקר
בדרך לעבודה וגם בדרך חזרה, וארקדי גאידמק שקונה כל דבר שזז,
ונבחרת בכדורגל שמשחקת בונקר כדי להוציא תיקו אפס משעמם בבית,
וערוץ 2 עם הכוכב-הנולד האידיוטי שלו שסוחט כספים מילדות
מטומטמות בנות 14 והופך אנשים לא-ראויים שבסה"כ עושים קאוורים
לדרגה של אמני-על, והישרדות שמרמה את כולם בעיניים ובסוף דן
אפילו לא זוכה בקול אחד למרות שהוא שיחק הכי טוב את המשחק,
והחום קיבינימאט, מה זה החום הזה?, ואברכי-"
"טוב!!! הבנתי!!! אני חי בכאפה, אוקיי? אני באמת חשבתי שאם
אני אגיע למדינה הדפוקה שלכם אז אני אצליח לתקן הכל, אבל
התבדיתי, אוקיי?   זה מה שאתה רוצה לשמוע?"
"כן"
"אתה מוכרח להבין שרק התכוונתי לטוב! מצד אחד לא יכולתי לברוח
מפה עם כל הסבל שיש פה, ומצד שני לא הצלחתי לפתור שום בעיה. זו
לא שיכולתי לטוס מסביב לכדור-הארץ במהירות שיא ולגרום לו
להסתובב על צירו ובכך להחזיר את הזמן אחורה ו-...."
"ו-...?"
"תגיד, יש מצב שאני אקפוץ רגע לשירותים? יש לי פיפי..."

5.9.2008
הרעיון לסיפור עלה לי אחרי שהקשבתי לשיר
Waitin' For a Superman של The Flaming Lips.
הסיפור מוקדש לרוז, אלון ומיכאל.  ת.נ.צ.ב.ה.      
גרמתם לי לחכות לסופרמן...