|
הייתי רוצה לדעת לכתוב כך
בשפע
להאכיל הקורא בשלל פירות צבעוניים
בשרם עסיסי וחמצמץ, והטעם מתמוסס
ושולל
את חירותך
לדעת
לשים לב לאבנים שאנשים מפילים בדרכם
ולהחזיר אותן אליהם בלב שלם
מלאות חורים כמו אלמוג מיובש
אך בעלות אישיות גם
כמו כלב מותש
את חום האדמה להעביר לאהובי
בפרישת כנפי המתנערות מאבק היום יום
ולרום אל הלא קונבנציונלי
המנתק
רציתי לפגוש בחור
ולהושיט לו ציפורן
למרות שכלל אין לי בטחון
שלא ינגוס בה ויעלם
מכחולי הוא כלי שרת
בו אוכל להיות הנשר הגדול ביקום
אך אינני עוף טורף
ואני מעדיפה להישאר יונה
קטנה
תלויה על עמוד חשמל
ומחרבנת מזל על ראשי השבים. |
|
מאוד עצוב לי
שאביה האיום כבר
לא מכיר אותי,
אני יושב וניזכר
בתקופה היפה
שהייתה לנו,
זה היה הרבה
לפניי רצח
רבין!
מי חשב אז שמשהו
כזה יכול
לקרות!
ואני אפילו זוכר
איזו ג'ינג'ית
שסובבה לו את
הראש!
מצחיק איך נשים
מפרקות חברויות
של שנים!
יגאל עמיר, בטוח
מתמיד בנוסטלגיה
המשותפת לו
ולאביה הלא כל
כך איום כמו
שהוא חושב שהוא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.