חם.

באמצע הרחוב, נערה
הגישה לי עלון ושאלה
אם יש לי דקה להקדיש לדמוקרטים
ולה.

לפי חולצתה ראיתי שחם לה
ולאחד משדיה קראו
רייצ'ל. האחר היה אלמוני
אז לא שאלתי, מלבד
בת כמה היא.

Sixteen and a half
היא חייכה, ואדים מן הפוטומק
הציפו געגועים.

וחצי.

רייצ'ל הקפידה לומר
שש עשרה וחצי
כאילו היה חשוב שאדייק בה
וחשבתי שאם אומרים "וחצי"
זה כמו לומר
אני כבר לא -
אבל עדיין לא -

לו שאלת אותי אם התגעגעתי
ככה סתם באמצע M-Street  בצהריים,
הייתי עונה לך שחשוב לדייק:
התגעגעתי וחצי.

בית-מלון.

כאן אינני נודע לאיש.
אפילו פקידת הקבלה לא ידעה
איך להגות את שמי
ושורות של דלתות תמיד מזכירות לי
חיילי משמר עצומי עיניים.

בחדר מלא זרות ובירה, אני
הייתי זרם חם
על קרקע האוקיינוס,
מודד מרחקים לעבור אלייך.

נערה אמריקאית שטה מעליי
כמו אוניה יתומה.

כף-יד.

באמת רציתי להיפרש לעברך
בתוך כף יד גדולה
של חושך.
אבל בטלביזיה על הקיר -
שני דמוקרטים לבנים ודמוקרטית  שחורה אחת
הגשימו פנטזיות היסטוריות.

אז קלעתי מן הדקות כף יד אחרת
קטנה, והקדשתי אותה
לדמוקרטים ולרייצ'ל.


Georgetown, Washington D.C.; Rockville, Maryland. June 2008