עיניי עצומות
מבטך, זיכרון רחוק
רואה את הכל מתערבב
כמו סלט שיכור
בועט ישבנים
מקבץ נדבות בחול
רואה מרחבים ושואל
ולא יכול לענות

הקיץ כבר בוער
ועדיין מתסכל
בין הקירות שאת היית
אני יכול להיזכר
איך ששתקת כל הימים
ואני אמרתי לך
שלא אומר לך עוד דבר
הקיץ לא נגמר

ורץ על הדיונות
והחול, הוא צורב עיניים
ולא יהיה לי די
מהרעב
לגוף אישה
ויד שמגעה רק נזכרת
מעבירה צמרמורות
ואולי הכל נגמר
או מתחיל
או שאני לומד

הלילה עוד ארוך
ואני עדיין לא שפוי
על המיטה החשופה
אני נאבק על השפיות
גם אם תבואי לבדך
זה לא יהיה אותו דבר
אני זוכר לך
ושונא לך
אם יש לי זכות בכלל

רק תן ללטף
את עצמות
הלחיים שלה
ולראות את עיניה מביטות
בי בערגה
זו לא משאלה
זה היה
כה קרוב עכשיו
כשאני נזכר בחיבוק
שנתת, גם אם...

זה לא רחוב שקט
פה הכל רועש גועש
כשאני על המצית
לא יכול להדליק פה אש
ואת נעה לא איתי
ואין לך אף חבר
אני נשבע שלא שכחתי
עדיין את פרצופך

זה לא מהיום שאני
משוגע
ואין לי מושג מה אמצא
כשהכל נשבר
נשבר שוב ושוב
על ראשי
ואני לא רואה
מרוב מחשבות שרצות
אני לא מוצא

ואין לי גן נעול
ואני עדיין מתנדנד
בין היריעות
אני רועד
ומחייך ולא אוהב
זה הימים האבודים
בהם הכל נגמר
אני מסמן לך את הדרך
אל תשכחי את מה ש...

בזמן אפלה
כשעדיין לא עבר זמנו
צועק אלוהים על מלאכים
מחלק פקודות
ולי אין ריב, לא אתך
לא עם אף-אחד
אני רק רוצה
לגלות
מי לעזאזל זו את.