יש שתי דרכים לצאת מקטע עם בחורה - אומלל או מניאק.
חגי ישב על הבר, משחק באצבעו עם המאפרה המטונפת, מארלברו מנטול
בין שתי אצבעות וליטר של גינס מגיע אל קיצו בכוס מולו.
זה קטע אבולוציוני - אתה מבין... הוא שואל כאילו יש לי מה
להגיד. במציאות יש שתי אפשרויות - אחד או אפס, חי או מת.
איכשהו אתה תמיד מוצא את עצמך בצד שמת - אתה חייב להפסיק את
זה...
אתה חייב להכיל יותר... לא להיות כל כך מופתע כשמגיעה הסטירה.
בחורות הן כמו כלבים - אם תיתן להם מה שהם רוצות לא יצא מזה
שום דבר טוב... מקסימום תקבל נשיכה ביד.
אני מביט בעולם הצהוב שמשתקף דרך הכוס שלי - לג'ק יש השקפה
מאוד מטושטשת על החיים...
היא חזרה אל האקס כי הוא נתן לה חינוך טוב - היה לה אתגר. היה
מולה אחד שלא ספר אותה. בפעם הבאה שאתה במיטה עם בחורה תוציא
ממנה את הזין ותן לה איתו שתי סטירות - תראה איך היא תהיה
שלך...
זה היה כהן, חיוור כתמיד ועיניו אדומות. תראה אותי - אני נמצא
עם האישה שאני אוהב - היא בוגדת בי, צועקת עלי, אני סמרטוט
מולה - זה מה שציפה לך עם טל אם לא היא לא הייתה עוזבת...

סביבנו ענן כבד של סיגריות ואווירה רעה.
כשמספיק חשוך אנשים נראים כמו מתים...
עיניים אדומות, מבטים מהירים ושטופי זימה, ריח מחניק של
אלכוהול ואחת שרוקדת באחת הפינות. מה זה הבית שימוש הזה... כהן
ממלמל לא יכולת לדמיין מקום ברמה קצת יותר גבוהה? עד שאנחנו
יוצאים כבר לשתות...
פעם אחת היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, אני מספר להם בעיניים
דומעות, פעם אחת... זה היה מייד אחרי שאני אמרתי לה שאני אוהב
- יותר אינסטינקט מאשר רגש גואה...
איזה סירחון, אני אומר, האהבה היא דבר מסריח - אין שם שום קסם,
רק היגיון קר ונוקשה - מה יותר טוב...
הבטחתי לה שותפות אמיתית, הבנה, בן זוג שידבר איתה על הכול...
והיא חזרה אל זה שבגד בה... פעמיים...  אני לא מבין את זה, היא
הייתה מספרת איזה סמרטוט היה עושה ממנה, מקללת אותו...
בטח שאתה מבין. רעות נכנסה אל הבר האפלולי שנמצא אצלי בראש,
זוכר את אפרת? היא התנהגה בדיוק כמו שאתה היית עם טל - נתנה לך
חום ואהבה, היית שורק והיא הייתה מגיעה. כמה דאגה לך? כמה
התחננה למגע או לקצת אהבה ממך? כמה פעמים ניסתה לחבק אותך
בלילה ואתה הסתובבת לצד השני - בדיוק כמו שטל עשתה איתך
במיטה?
אבל אני מעולם לא הבטחתי לה את כל הדברים שטל הבטיחה לי - לא
אהבה, לא חתונה, לא לגור ביחד. אני מעולם לא קראתי לאפרת האישה
שלי...
כל אחד משתמש במה שיש לו - זה היה חגי, לגברים יש את האדישות
והשתיקות, לנשים יש את המגע, והעתיד, אישה תיתן לגבר שאיתה
להרגיש שהיא זקוקה לו וכך תרדים אותו בסם של חשיבות עצמית
משכר...
אתה לא יכול להאשים אישה על כך שהלכה עם גבר שהרגישה שייתן לה
את העוצמה שלה היא זקוקה..

"אותך אני שונאת יותר מכל אמרה המתכת למגנט, כי מושך אתה, אך
אין בך די כוח להצמידני אליך..." - חגי חייך כשציטטתי את
ניטשה- זוכר מה כתוב בסוף הפרק הזה- "אתה הולך אל נשים? אל
תשכח את השוט!"

חגי קם כדי לבקש עוד בוטנים מהברמנית שעמדה בקצה שני של הבר
וכשחזר הדליק עוד מנטול וזרק אל חלל האוויר - מרגע שנפרדתם היא
מתה. אתה מתת. אין יותר את שני האנשים שהרכיבו את הזוג המוזר
הזה - דניאל וטל.  תדפיס את התמונות שלה, תעמוד דקה בשקט לזכרה
בזמן שהאנשים בשחור מכניסים אותה לאדמה וסוגרים אתכם שם - כל
אחד בנפרד... תן איזו דמעה קטנה על התחלות של דברים שלא נגמרו
כמו שהיו צריכים להיגמר ואל תשכח לשטוף ידיים בדרך החוצה מבית
הקברות...
אתה מכיר את המקום הזה, היית שם אחרי כל בחורה... לפעמים נשארת
לישון ליד הקבר כמה חודשים אבל תמיד בסוף צריך לצאת החוצה אל
אלו שעדיין חיים...

שתקנו דקה, וכל אחד קם בתורו וחזר אל העולם שלו.
רק אני נשארתי עם החשבון...